אך מסתדרים בלי עזרה בכלל ? שבוע 37 כמעט, לקראת לידה, מוטרדת מאוד ממה יהיה אחרי שאלד, תקופת החופשת לידה פחות מלחיצה אותי. אבל החזרה שלי לשגרה תובענית בלי עזרה בכלל משום צד מפחידה אותי מאוד. אני אוכל לצאת רק פעמיים בשבוע ולהיות בבית בסיבות 4, כל השאר אחזור לקראת 6,7 בערב. אמא שלי גרה במרחק שעה נסיעה, חמתי במרחק 10 דקות, אבל היא לא מתעניינת ולא אכפת לה ממני. בעלי יוכל לחזור גם הוא פעמיים בשבוע בחמש, אבל עדיין יהיה כנראה יום בשבוע שנחזור בערב.. מה עושים? אני מתכננת להעסיק מטפלת אבל לא יודעת כמה זה נפוץ/ אפשרי שתשאר פעם בשבוע עד 7 בערב ואם אפשר לתמרן איתם בימים לפי המשמרות של בעלי? כשנכנסתי להיון די האמתי שחמתי תעזור לי, היא אמרה גם כמה פעמים שתצא לפנסיה, אבל כרגע לא אכפת לה ממני בכלל, ברמה שלא קופצת לראות שאני בסדר, לא מתקשרת ופשוט עושים אצלה כל שבת שניה, אפילו בחודש תשיעי אני מנקה מסדרת ובעלי מסייע מידי פעם. אני עלולה ללדת כל רגע וכמובן שלא יצאה לפנסיה כמו שאמרה, כועסת ממש כאילו רימו אותי.. אן לי בעיה עם זה שלא תעזור, כי היא לא חייבת לי כלום, יש לי בעיה עם זה שלחצה עלינו להביא לה נכד, שאמרה אנספור פעמים שתצא לפנסיה, וברגע האמת אני לבד עם הבעיות.. עם בעל שכמעט תמיד לטובתה וכל שיחה על זה יוצר בינו ריב.