רגשות אשם... אהי מרגישה פשוט אשמה. הבן שלי בן שנה ירדתי איתו באופניים שלו וכנראה שלא חיברתי את המוט נכון וכשירדנו במדרגות המוט התפרק מהאופניים והתינוק שלי עף על הפנים ממש התרסק. הוא צרח את נשמתו וכל השפה שלו התנפחה האף נהיה כחול לא הךסקתי לבכות קראתי לבעלי ולקחנו אותו למיון וב"ה זה רק חבלות ולא נראה שיש נזק. רק לרופא פה ולסת לא נשארנו לחכות לו כי כבר נהיה מאוחר והוא היה עייף ורעב ולא רציתי שיסבול עוד.. מיד אחרי המכה נתתי לו נובימול ואחרי שהוא בכה מלא אחרי בערך שעתיים הוא כבר "חזר לעצמו" והיה ממש חיוני וחייך וצחק רק מידי פעם בכה כנראה כשקצת כאב לו ובבדיקות שח הרופאים כמובן בכה. אני מרגישה פשוט אמא נוראית. אני יודעת שלא אבל התחושבת אשמה הזאת לא מרפה ממני אני לא מפסיקה לבכות..הוא נראה כל כך רע וזה שורף לי את הלב. כמובן ששחכתי לשאול אם לשלוח אותו לגן ועכשיו אני מתלבטת אם לשלוח אותו מחר.. אנחנו עוד אחרי שבוע מחלה ואני ובעלי כבר ממש חייבים ללכת לעבודה מחר. וגם חבל לי לשגע אותו ולהוציא אותו שוב מהמסגרת אחרי שהיום רק חזר.. מה דעתכן לשלוח ? אשמח גם לעידוד קטן אם משהו כזה קרה למישהי :(