היי אצלי ההפרש הוא שנתיים והוא כן היה במסגרת שהקטן נולד אז זה קצת שונה. אבל עדין, מבחינת הנקה פרופר היה לי הרבה יותר קל והרבה יותר חלב. חלוקת תשומת הלב אחרי הצהריים ובלילות הייתה קשה. מצאתי את עצמי אחד הציצי אל על הידיים, מצבים ששניהם בוכים ואני חסרת אונים ולא אחת קנאה מצד של האח הגדול. במבט לאחור, אני צוחקת על הסיטואציות האלו. נכון, לא היה קל, אבל בסופו של דבר מצאתי את האיסון, הצלחתי להניק כאשר האח הגדול למד להתאזר בסבלנות ולפתח אמפתיה כלפי האחר כשהוא מבין שהוא לא היחידי בעולם. מה שכן, דאגתי להיות איתו זמן ממוקד של בין חצי שעה לשעה לפחות פעמים בשבוע, בלי אף הסחת דעת (לא פלאפון לא כלום). הנקתי את הקטן עד גיל שנה ושלוש היום הם בלתי נפרדים, לא הולכים לישון בלי השני ואם מישהו מתעורר הוא הולך להעיר את השני. בקיצור - ההתחלה קשה אבל את תמצאי את האיזון, לא רואה סיבה לא להניק בגלל זה

כן..מבינה את המצב. גם לי היו חששות מהסוג הזה... אבל לבסוף היה לי יותר קל להניק מאשר לחמם מאת המים, לרחוץ את הבקבוקים, להאכיל. זה גם תלוי בתינוק עצמו. בקיצור הרבה כוחות וסבלנות שיהיה בהצלחה.