פוסט פריקה ובכי הבן שלי נולד לפני 17 ימים בשבוע 31 והוא כל כך פיצפון. היום הוא 1.640🪬🪬🪬 היום קלטתי עד כמה שהוא קטן ונשברתי לגמרי, אני מחזיקה אותו ועושה לו סקין טו סקין בפגיה כל יום אבל אני מפחדת להזיז אותו, הוא נראה כל כך שברירי! כל שינוי של תנוחה שאני רוצה לעשות לו אני קוראת לאחות שתזיז אותו כי אני כל כך מפחדת. הוא מחובר לכל מיני מוניטורים ויש לו זונדה וזה הורג אותי שהוא שם ואני בבית לבד. האבא שלו נטש על ההתחלה ורק אני לבד בסיפור הזה ואני קורסת לגמרי אני גם מטפלת באמא שלי גם רצה לבית החולים באוטובוסים ואני עם ניתוח קיסרי שהזדהם ולא נסגר ואני בכאבים מטורפים ועל אנטיביוטיקות ולפני יומיים התעלפתי בפגיה היום אני ממש מרגישה את הקושי הזה אני כל כך מתפללת לכוחות ולהחלמה שלי ושלו ולא מוצאת כוחות והניתוח לא מחלים כי אני לא מצליחה לנוח בכלל ואני מותשת ברמות ואני כל הזמן מאשימה את עצמי בזה שהוא פג אני לא בדיכאון חלילה, אני יודעת טוב מאוד מה זה דיכאון ואני לא שם אבל אני מותשת לחלוטין מהריצות ומהלבד וזה שאין כסף אז הכל זה באוטובוסים ובקשיים כי כסף קונה נוחות עייפתי

מה זה בדיקת nipt מה בודקים בה ?

מאיזה שבוע אפשר ללכת למיון בלי הפניה?

לא אוהבת את האמא של האיש שלי. אישה לא נעימה קשה ועוקצנית. תמיד מוצאת על מה להעיר ולחדור לפרטיות. אני מכבדת וסבלנית אבל כמה אפשר. כל הילדים שלה התרחקו ממנה ואנחנו נשארנו קרובים. ולמרות זאת אני מזמינה אותה ומארחת כי עצוב לי שלבן הזוג אין משפחה מלוכדת והיא מוצאת על מה לרדת ולהעליב. היא מודה שהיא מקנאה. באחרים וממש לא נעים לשמוע את זה. מרגישה שצריכה להתקלח במי מלח כל פעם אחרי שפוגשת אותה. ברור לכולם שהאישיות שלה בעייתית אבל די. תמיד העירה לי על הגוף שלי (אני רזה והיא בעודף משקל) וי'וע שמדובר בקנאה (היא אומרת שמקנאה) ובכאב על החיים שלה. בתקופת ההריון גם לי קשה להכיל את השינוי של הגוף והיא מנגד ממשיכה עם ההערות כלפי ומציינת את השינוי של הגוף שלי כל פעם מחדש ומביכה אותה בפומבי. אמרתי שלא נעים לי ההערות על הגוף ואמרתי את זה נעים והיא המשיכה ועוד צעקה על בן הזוג איך אני מעירה לה בכלל. היא מעירה לכל הסובבים על הגוף גם על בן הזוג שלה וגם לבת שלה. די מיציתי אותה רשמית