אחרי 6 שעות השגחה במיון עם התינוקת בת 9 חודשים. נפלה לבעלי משידת ההחתלה. בא לי למות. ניקיתי במטבח ושמעתי את הרעש והבנתי שנפלה. הסיוט הכי גדול שלי. בעלי נהיה לבן. לא הפסיק לקלל את עצמו. הייתי צריכה להרגיע אותו ולהתעשת לארגן הכל ולטוס למיון. הגענו הביתה לפני שעה ואני ישנה על הרצפה לידה בחדר שלה. לא רגועה לא מסוגלת לישון בחדר שלי בלעדיה קרובה אליי. איך אני דואגת אוף. והכי מרגיז זה תגובות כמו לכל אחד קרה שהתינוק נפל בגיל כזה. זה לא מנחם. אני חרדתית ופדנטית. הוא החליף לה טיטול והתכופף לזרוק בפח טיטולים בלי לשים עליה יד כמו שאני תמיד מעירה לו לעשות והיא כבר עומדת והכל אז פשוט התגלגלה וישר נהיה לה כחול בראש. חשבתי שאני מתה כששמעתי את הנפילה. אוף אני אוכלת את עצמי. באתי לקחת אותה לחדר להחליף טיטול ובעלי הגיע כמה דקות לפני כן והתעקש להחליף בעצמו. אם רק הייתי מתעקשת... בקיצור 9 חודשי סבל וכאבים, שמירת הריון, 20 שעות בחדר לידה אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע כזה, איך בשנייה של כאב שלה, כל הדאגות והסבל שלי מתגמד לכלום כי הלב פועם מכאב על כל שריטה הכי קטנה שתקבל אז דבר כזה?? מתפללת שה24 שעות האלה יעברו בשלום 🙏🏻🙏🏻