המשך: המיילדת מתחילה להוריד לי את המוניטור ובדיוק אז...פאק! יורדים לי המים והם מקוניאליים. ובאותה שניה, המוניטור שעדיין עליי מראה האטה בדופק של התינוק. 2 רופאים נכנסים לחדר ומודיעים לי חגיגית שהעובר במצוקה וחייבים ניטור רציף ככה שלא רק שאין מרכז לידה טבעית - אני אצטרך לשכב על הגב בלי לזוז כדי שיוכלו לנטר את הדופק של העובר בצורה הכי טובה שיש. בזמן שמחברים לי שוב את המוניטור, אני מבינה 2 דברים: 1. התינוק שלי צריך אותי רגועה על המיטה בלי לזוז כדי שיוכלו לראות שהכל תקין אצלו 2. אין מצב שאני אשכב על הגב בלי לזוז תוך כדי הצירים שכבר היו מאוד מאוד חזקים ומה שעזר לי לצלוח אותם זה שזזתי. ואז אני מקבלת החלטה שלא חשבתי שאקבל - לבקש אפידורל. המיילדות בהלם ואפילו נותנות לי הזדמנות להתחרט אבל אני נחושה כי אני יודעת שזו הדרך היחידה שאוכל לשכב בלי לזוז למרות הצירים. הכמות של האפידורל שנותנים באיכילוב לא משתקת את פלג הגוף התחתון לחלוטין אלא רק הופכת את הכאב של הצירים לנסבל אז אני יכולה להזיז את הרגליים ולהרגיש מתי יש ציר ולכן אני ממשיכה לעבוד עם הנשימות בשיטת אמית ולקדם את הלידה.

המשך: 23:00 בלילה, חילופי משמרות, מיילדת חדשה ואני כבר בפתיחה 9. לא הרבה אחר כך, אני מקיאה את נשמתי והדולה מסבירה לי שזה קורה בשלב שהראש של התינוק מגיע לספינות (במיקום 0) ושזה סימן שאנחנו קרובים לסוף. בינתיים ממשיכה נשימות בשיטת אמית ונראה שדברים ילכו חלק. סביב חצות פתיחה מלאה והלידה שהתקדמה עד אז בקצב טוב נעצרת. התדירות של הצירים קטנה והם הופכים לפחות יעילים. אני לוחצת ולוחצת והתינוק לא מתקדם. אני מכניסה אתבע לנרתיק ומרגישה את הראש שלו. הוא כמעט כמעט בחוץ. אבל לא משנה כמה חזק אני לוחצת - הוא לא מתקדם. אחרי שעה של לחיצות על ניוטרל המוניטור מתחיל להראות שוב האטות בדופק של העובר והמיילדת מציעה פיטוצין. אני נחושה ללדת בלי התערבויות נוספות ומסרבת אבל רבע שעה אחר כך המצב של העובר מחמיר ובפעם הרביעית שהמיילדת מנסה לשכנע אותי - אני מסכימה. כשהפיטוצין מתחיל לעבוד - הצירים חוזרים להיות צפופים אבל עדיין למרות הלחיצות שלי התינוק לא מתקדם ועדיין יש לו האטות בדופק. הרופא שנכנס לחדר מחליט על לידת וואקום כי חייבים להוציא את התינוק עכשיו ואני מקבלת גם בונוס - חתך חיץ כי לא מצליחים להוציא את הבייבי שלי בלי זה. ב-2:35 בלילה מניחים תינוק על הבטן שלי וחותכים לו את חבל הטבור. אני מבקשת להשהות אבל מסבירים לי שחייבים לקחת אותו לבדיקה של רופא ילדים דחוף כי היו לו האטות ומים מקוניאליים וצריך לוודא שהוא בסדר ולא שאף מקוניום. איי מסכימה בתנאי שבעלי הולך איתם ועושים את הבדיקות כשהוא עליו. בינתיים, אני עדיין צריכה ללדת את השיליה. לחיצה אחת והיא בחוץ ואז נשאר רק לתפור את החתך (@&%#!!!!). בזמן שזה קורה, שמים עליי שוב את התינוק עור לעור ואני אפילו מצליחה להניק. אז איך יכול להיות שהלידה הטבעית שכל כך רציתי הפכה ללידת וואקום שהסתיימה בתפרים ועדיין היתה לי חוויה חיובית? 1. בגלל המיילדות המקסימות שבאמת זרמו עם כל שטות שרציתי לעשות וחיכו עם ההתערבויות עד שלא היתה ברירה 2. כי ידעתי שאנחנו עושים תכניות ואלוהים צוחק והייתי מספיק גמישה כדי לשחרר ולזרום עם מה שקורה עכשיו ולא להתעקש על מה שהיה לי בראש והוא לא רלוונטי 3. בזכות הבעל התומך והמקסים שלי שהיה כל מה שהייתי צריכה בדיוק כשהייתי צריכה את זה. 4. בזכות הדולה שידעה תמיד מה להגיד לי כדי להרים אותי גם כשהכל היה אבוד בעיני (לא יודעת איך הייתי שורדת את ההכנסה של האפידורל בלי לזוז עם צירים תכופים וממושכים בלי העזרה שלה). 5. כי עכשיו, כשאני מחזיקה את האוצר הפלאי שלי - אני יודעת כמה חזקה ואמיצה הייתי בשבילו וכמה זה היה שווה את זה. לילה טוב לכולן ובהצלחה למי שעדיין לא ילדה. שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 💋

טוב, זה יצא ממש ממש ממש ממש ממש ארוךךךךךךךך... אז תודה למי שקראה עד עכשיו (לא מאשימה את מי שהפסיקה באמצע 😉) היה כיף לשתף! לאב יו ❤️

מדהים קראתי ונהנתי מכול מילה מדהים כול הכבוד שלא משנה מה ראית את הטוב ובחרת להיות חזקה ואמיצה שתגדלי את האוצר שלך באושר נחת והמון אהבה ובריאות אמן ❤️