רק מחפשת לפרוק.. זהו.. החלטתי שדי.. אני לא מנסה יותר.. לא מתאמצת יותר.. אפילו לא משתדלת.. אני הופכת להיות אדישה .. אפתית.. לא אכפתית.. באמת.. הופכת להיות אחת כמו כולם.. כמו האלה שאומרים לך את מה שאתה רוצה לשמוע.. כמו האלה שלא אומרים(לפחות לא באמת..) את מה שהם חושבים ומרגישים.. כמו האלה שמשחקים אותה שאכפת להם ממך.. שהם אוהבים אותך.. שהם רוצים את הכי טוב בשבילך.. אבל לא באמת.. אני פשוט מרימה ידיים.. אני פשוט ארפה ואתן למציאות להתקיים.. ללא כל התערבות מהצד שלי.. אני פשוט אחיה בצורה מונוטונית.. אשמור את דעותי לעצמי.. לא אשתף אף אחד במה עובר עליי ועל מה אני חושבת.. כי הרי לאף אחד זה לא באמת מזיז.. הרי כל מי שעושה משהו עושה זאת כי הוא מצפה למשהו בתמורה.. כי לאישה כמוני אין את הפריבילגיה לחוות אהבה שאיננה תלויה בדבר.. אצלי היא תמיד תהיה תלויה בדבר! מאחר ואף אחד לא יקבל אותי כמו שאני באמת.. אז די אני פשוט אחדול ואהפוך להיות טיפוס חסר אישיות.. צבועה.. הרי ככה כולם מתנהגים וכך הם גם מצפים ממך להתנהג.. אני מאמינה שזה הולך להיות הדבר הכי קשה בעולם.. אבל אין מה לעשות.. זה חייב להיעשות.. אולי כך אצליח לתת מנוחה לנפשי.. אולי כך הדמעות יפסיקו לזלוג.. אולי כך אקבל סוף כל סוף את גורלי ואפסיק לחשוב שהמצב יכול להיות אחרת.. כי הוא פשוט לא..