מה הייתן עושות? עברתי לפני שבוע הפלה טבעית בשבוע 12. עד לאותו הרגע המחשבות המאושרות שהיו בראשי זה שאוטוטו אחרי הלידה אעזוב את מקום עבודתי סוף סוף. קצת רקע , יש לי בת אחת שעוד מעט חוגגת שנה, הבאתי אותה בטיפול Ivf שצלח על הפעם הראשונה, ולפני זמן מה עשיתי שוב ״החזרה״ של עובר מוקפא ולצערי לאחר כמה שבועות של דימומים עברתי הפלה. אני כבר אחרי הטראומה.. מצליחה להתגבר על המראות הלא נעימים שראיתי ושמה את זה בצד כי אין לי זמן להתעצב, מאמינה שמה שצריך לקרות קורה. אבל בתוך כל הסיפור הזה היתה לי כבר תקווה שיהיה לי תירוץ טוב לעזוב כבר את מקום עבודתי. הוא לא נוראי , השכר בסדר, אבל אני לא מסופקת. גם דיי מקופחת מכל העובדות האחרות..בהשוואה. אני ממש מרגישה שאני שוקעת לדיכאון ולא מההפלה אלא מהעובדה שאני אצטרך להחזיק שם עוד זמן. עד שאקלט שוב. בעלי אומר לי לשלוח קורות חיים ומה שמציעים לי יותר טוב ללכת על זה, אבל אני לא מסוגלת להתחיל מקום עבודה ולהכנס להריון בזמן ככ קצר. יש לי גם דעה שאלוהים יודע מה יהיה מחר לכן אני חייבת לשים קצוץ על מה אם.. ומה אם.. אבל אני לא בנאדם כזה. תמיד חושבת קדימה. אני מתוסכלת מהחוסר סיפור בעבודה ואני ממש בדיכאון לחזור לעבוד שם אחרי שבוע שאני במחלה בבית. מה עושים במצב כזה?