חווית הלידה שלי *לא טראומטי!*🥰 אז ילדתי לפני חודשיים וחצי והבטחתי לספר על החווית לידה המדהימה שלי והכי לא טראומטית.. אבל בעקבות חוויה טראומטית אחרת (חפשו פוסט "בייביסנס הציל את הבת שלי") לא מצאתי זמן וכוחות נפשיים לכתוב את הפוסט הזה.. אז הינה עכשיו כשגיליתי שחברה טובה שלי בהריון אספר גם לכן את החוויה שלי 🙂 הכל התחיל בביקורת של שבוע 40.. הגעתי למיון נשים במרפאה שלי ועשו לי את כל הבדיקות.. באיזה שלב במוניטור זזתי קצת והמוניטור התריע על ירידה בדופק העובר.. לא נלחצתי כי זזתי אז חשבתי שהמוניטור זיהה את הדופק שלי במקום של העובר.. לאחר מכן הלכנו לרופא והוא אמר שהוא לא יכול להסתמך על זה שזזתי והחליט לשלוח לבית חולים.. התבאסנו אני ובעלי כי ידענו שאנחנו הולכית לבלות עכשיו כמה שעות טובות בבית חולים בגלל שטות. התארגנו בכיף שלנו.. לקחנו איתנו גם את התיק לחדר לידה על כל מקרה.. הגענו לבית חולים.. עשינו בדיקת פתיחה ופתאום אומרים לי פתיחה של 2.5.. שוק 😳- לא אמור להיות כואב בשביל שיהיה פתיחה? 🤔.. עשינו מוניטור ושוב האטות בדופק.. לא יודעת למה לא נלחצתי גם הפעם. הרופא המליץ לעשות זרוז וללדת.. זרמנו עם העיניין ונכנסנו לחדר לידה.. חיברו אותי לפיטוצין.. ככה הייתי שעתיים ולא מרגישה כלום.. רק לחצים קלים בבטן.. אחרי שעתיים פתיחה של 3.5 והרופא ממליץ על פקיעת מים.. זרמנו.. אני מתבדחת עם המיילדת על זה שאני לא מרגישה כלום וכיף לי ואחרי 10 דק מהפקיעת מים מתחילה להרגיש כאבי מחזור עצומיםם.. אני ובעלי בוכים מצחוק על איך שמחתי שאני לא מרגישה כלום.. הייתי ככה שעתיים עד שהחלטתי ללכת על אפידורל ובדיעבד.. אם הייתי יודעת הייתי לוקחת אותו עוד לפני הפקיעת מים 😂. עד שקיבלתי אפידורל הגיע כבר הערב.. עצרו לי את הפיטוצין בגלל שזה גרם להאטות בדופק ונשארתי עם הצירים שלי שהיו אולי פעמיים ב 10 דק אז אני ובעלי פשוט הלכנו לישון.. ככה דפקנו שינה טובה של קרוב ל 8 שעות שמדי פעם מגיעה המיילדת ובודקת פתיחה.. בשעה 4 בבוקר המיילדת אומרת פתיחה מלאה אבל ראש גבוהה.. חזרנו לישון.. בשעה 6 בבוקר היא מעירה אותי ואומרת יאלה נתחיל לחיצות.. אז הערנו את בעלי והתחלנו.. מנסים לחיצות כל 5 דק בערך כי אין לי צירים סדירים ובקושי מתקדם.. ככה עד שמגיע השעה 8 והרופא אומר שאסור להיות בפתיחה מלאה יותר מ 4 שעות ולכן הלכנו לואקום.. לקח בערך חצי שעה לארגן את כל הדברים לואקום ולקחת אותי לשם.. חיברו אותי לואקום.. 2 לחיצות שבאמת לא כאבו והקטנטונת שלי בחוץ.. ואני מרגישה אותה חמימה ונעימה על הבטן שלי.. אין לתאר את ההרגשה הזאת.. אני מוכנה עכשיו ללדת שוב רק בשביל הרגע הזה!! אז מצטערת על החפירה הזאת.. אבל באמת שהחוויה שלי הייתה מדהימה.. ועם כל ההאטות בדופק והודות לאפידורל היא לא הייתה טראומטית בכלל!!! מאחלת לכולן לעבור את הלידה שלהן כמו ששלי הייתה (רק בלי האטות בדופק) ❤ *שכחתי לציין - לידה ראשונה*