שאלה לא קשורה, יום המשפחה בגנים יום שישי למי יש??? ...

הספר לידה פעילה למישהי יש באזור פתח תקווה להשאיל לי? שיהיה לי מה לקרוא ביום כיפור... 😉

דחוף!!!אני רוצה לדעת אם כדאי :) מישהי הזמינה מcarters של ארה"ב?וואלה שוחתים אותנו פה במחיר!!!והייתי רוצה להזמין משם יש טעם?כמה זמן לוקח לזה להגיע זה כמו אלי אקספרס?

איפה עובר הגבול בין להיות עירנית לשינויים לבין להישאר רגועה? השיחה ששברה אותי. כל החיים שלי הייתי טיפוס מאוד לחוץ, היפוכונדרי, נכנסת בקלות לפאניקה מכל שטות. ברמה שהיו כמה מקרים שאיבדתי הכרב במצבי לחץ. בשנתיים האחרונות עבדתי מאוד קשה על לשנות את זה. כי הבנתי שזה מאוד מפריע לי בחיים. פניתי למאמנת אישית שמאוד עזרה לי, הקשבתי למדיטציות כל יום לפני השינה, קראתי ספרים ובעיקר ניסיתי לשנות את הגישה. והצלחתי. יתכן וקראתן את הפוסט שהעליתי לאחרונה, על כך שהגעתי למיון בעקבות כאבים בבטן. במסגרת הבדיקות גילו שאורך צוואר הרחם שלי הינו 28 מ"מ. האחות אמרה שבשבוע שלי (שבוע 30) אמור להיות מינימום 30, ואפילו עדיף קרוב ל-40. אתמול בבית קראתי את סיכום האישפוז. אחד הדברים שהרופא רשם שאני "נינוחה". נשבעת לכן, שהתרגשתי. זאת אחת המחמאות החשובות שקיבלתי אי פעם. כי כל החיים הייתי בדיוק ההפך מ"נינוחה". הבנתי שאני בדרך הנכונה, ושכל התהליך השתלם, וכנראה שעשיתי עבודה באמת טובה, אם כשאני בהריון, מאושפזת עם כאבים ועדיין מצליחה להיות רגועה ולא לתת ללחץ להשתלט עלי. ואז היום דיברתי עם דודה שלי שהיא גם דולה. היא תמיד מאוד מאוד מרגיעה אותי. ופתאום היא אמרה "אם את מרגישה אפילו כאב מינימאלי, את ישר הולכת להיבדק. כי התקצרות צוואר הרחם זה לא צחוק. ואם הרופא אכן מבחין בתהליך כזה, אני נשכבת בבית ולא זזה. לא מעניין אם תקחי חופשת מחלה או שמירת הריון, אבל את צריכה לסחוב מינימום עד שבוע 37". ופה איבדתי את זה. פתאום התמלאתי בפחדים. עד היום תודה לה' השתדלתי כל דבר לקחת בפרופורציות, לחשוב קודם כל על התינוקת שלי, לא לתת לפחדים שלי להשתלט עלי, אלא להנות מההריון ולהיות רגועה עד כמה שאפשר. ופתאום מישהו אומר לי שוב להילחץ מכל שינוי/כאב ולרוץ לרופא. אני מבינה ממה נובעת הדאגה שלה. אבל.. איפה עובר הגבול בין להישאר רגועה כמו שהצלחתי להיות עד היום, לבין להיות עירנית לשינויים ולא לפספס משהו חשוב?

שבוע 7 רק אני עדין לא קולטת מה מתרחש בי ? אני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה ושעות חושבת בהלם שיש בתוכי חיים.אף פעם הנושא הזה לא היה ממש חלק ממני, תמיד מהצד. ותמיד הצלחתי להתרגש בשביל אחרים. ועכשיו כשזה סופסוף הגיע אלי אני מוצאת את עצמי בהלם ממש. כאילו ממש מנותקת מהסביבה. קרה למישהי ? מה עזר לכן לצאת מיזה ?

שבוע 25 כמעט פתאום התחילו צרבות,לפני כן לא הכרתי את התחושה אוי זה מציק בגרון מה יכול לעזור? מה עזר לכן?