שבועיים וחצי לא הייתי פה וואלה התגעגעתי אליכן🥰 ילדתי והייתי עסוקה כלכך התינוק שלא היה לי זמן אפילו לשתף אתכן בסיפור לידה שלי.. אז ככה.. בשבת 2.11 בשלוש בלילה הרגשתי שאני נרטבת, בהתחלה חשבתי שאני חולמת אבל תוך שניה התעוררתי והתאפסתי... הערתי את בעלי שיבוא איתי לשירותים לראות אם באמת יורדים מים, מפה לשם אני משתעלת וכן יורדות ממני טיפות מים, מנגבת ושוב מים ועוד מים. יאללה מתארגנים ויוצאים. הלכנו לאסוף את אמא שלי ויצאנו לכיוון הר הצופים. הגעתי, בדקו אותי, פתיחה 1 וצירים לא סדירים, החליטו לעשות לי אולטרסאונד , נשכבתי על המיטה הרופאה בודקת אותי והיי העובר בכלל מנח אורכי, הראש לא למטה!! התחלתי לבכות ובעלי ואמא שלי איתי, לא תכננתי בכלל לידה ראשונה בקיסרי המיילדות ניסו להרגיע אותי והחתימו אותי כבר על הסכמה לניתוח.. חתמתי מחוסר ברירה😥... ביקשתי לקום לשירותים וכשחזרתי בעלי ביקש שוב אולטרסאונד, ואז נס, העובר חזר להיות עם הראש למטה... הלםםם!! בקיצור אין ניתוח ומתחילים לארגן אותי לקראת כניסה לחדר לידה. בשבע בבוקר מכניסים אותי לחדר לידה ואני נכנסת למקלחת בשלב הזה כבר התחלתי כן להרגיש צירים והמקלחת ממש הקלה. בגלל ריבוי מי שפיר החליטו לחבר אותי לפיטוצין כי העובר לא הצליח להתמקד עם הראש בתעלה והיה צף כל פעם חזרה למעלה, רצו ליצור אצלי צירים חזקים כדי לדחוף אותו למטה. באותה שניה דרשתי אפידורל והם הסכימו לחבר אותי למרות שאני רק בפתיחה 1. ב11 חיברו אותי לפיטוצין ולאפידורל ופה חשוב לי לומר לבנות שלא רוצות אפידורל שזה הדבר הכי כיף שיש, לא הרגשתי כלוםם עד הצירי לחץ פשוט חלוםםם. בהתחלה טיפטפו לי את הפיטוצין לאט ולאט לאט העלו את המינון. בשעה 16 המיילדת בודקת אותי, פתיחה 3. בשעה 17:30 בודקת שוב, פתיחה 8 ואני מתחילה להרגיש לחץ מטורף בטוסיק ואני אומרת למיילדת שאני חייבת ללחוץ, שזה כואב.. היא אומרת שלא כדאי ושאני אשמור את הכוחות שלי לרגע האמת. בנתיים כל המשפחה מתאספת, כולם מתרגשים. פתיחה 9, ירידות בדופק. מחברים אותי למסכת חמצן ומבקשים ממני להרגע ולנשום עמוק, אבל לי כבר קשה והלחץ בטוסיק מחרפן אותי. בסוף הדופק מתייצב ואני בפתיחה 10. המיילדת מתחילה להכין את הדברים ומבקשת מכולם לצאת מהחדר. אמא שלי וסבתא שלי נשארו איתי ובעלי יוצא ונכנס לסירוגין. התחלתי לחיצות... כאביםםם אמאא אני צורחת, בעלי בוכה ומנסה לעודד אמא וסבתא גם אומרות תלחצי תהיי פעילה וזה יהיה מאחורייך עוד כמה ד... אבל לא... אני לוחצת מרגישה שיוצאת לי הנשמה מכאבים, 3 לחיצות חזקות עוצרת להפסקה ומרגישה שהראש חוזר אחורה שזה עוד יותר מחרפן ומייאש ככה כל מהלך הלידה. שעה וחצי עברו ועדיין לא הוצאתי אפילו חמישית מהראש. אני בוכה שאין לי כח כבר שקשה לי ואני רוצה ניתוח. אני ממש משתדלת אבל כנראה שלא מספיק, המיילדת אומרת שהוא כבר הרגה זמן התוך התעלה והדופק יורד שוב, אם אני לא אתחיל ללחוץ חזק וחזק ממש לא תהייה ברירה ויחלצו אותו בדרך אחרת.... תאמת שבשלב הזה כבר לא אכפת לי כלום אני רק רוצה לישוןן כולם מרגיעים אותי ואמא אומרת לי תדחפיי תוציאו אותו אני רואה את הראש תני כמה לחיצות משמעותיות, נשמתי ולחצתי שוב חזק חזק ואני מרגישה שחצי ראש בחוץ עוד כמה לחיצות וכל הראש בחוץ , 2 לחיצות אחרונות והופפ אני שומעת בכי ואני בוכה ובעלי בוכה וכולם בוכים, המיילדת מניחה עלי את הילד ואני מחבקת אותו ווואוו זאת התחושה הכי כיפית שיש, נסיך קטן במשקל מכובד יחסית😅 3680 חיים של אמא❤ יצאתי מהלידה בלי קרעים ובלי תפרים ב"ה אבל עם בצקת בכל אזור הפרינאום כאבים...