חמותי אני עם כאבי גב של החיים, בוכה מזה כל יום. יש לי ילד בן שנה אנרגטי בטירוף שאני צריכה לרדוף אחריו בלי סוף ולהרים כל הזמן ואני נשברת. בשבת היינו אצל החמים שלי ואחרי יום שישי עם הבישולים , הנקיונות, הילד, העליה ברגל עם העגלה עד אליהם הביתה הגב שלי קרס (כמו כל שישי) ישבתי ליד השולחן כאובה וכולם עשו לי פרצופים למה אני לא עוזרת בסידור השולחן/ פינוי וכו'.התעלמתי כי לא מעניין אותי ועוד הייתי עסוקה בעיקר לרדוך אחרי הילד וחמותי היקרה שאלה אותי: "מה יהיה איתך עד סוף ההריון?" כמעט התפוצצתי . לא יודעת אם מבכי או מכעס. ועכשיו שןב צריכה להיות אצלם בארוחת שבת וממש לא רוצה :( אולי הגזמתי? אולי היא שאלה מ'דאגה' ? זה ממש פגע בי כי נותנת לי את ההרגשה שאני כולה בשבוע 24 ומה אני מתבכיינת ועצלנית...