עבודהההההה שבוע 37 ואין לי שום כוח לא פיזי ולא נפשי ללכת עוד לעבודה.... מצד שני לא יכולה כבר לשבת בבית בחוסר מעשה... וגם לא כדאי לצאת כבר לחופש לידה כדי שלא יתקצר לי אח"כ... מה עושים??
הריון ולידההריון ולידה
💬8 תגובות

תגובות (8)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בנובמבר 2019 בשעה 21:43
מנצלים ימי מחלה!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בנובמבר 2019 בשעה 21:51
אני ממשיכה ללכת לעבודה שבוע 39+4 הגעתי למסקנה ששעמום הכי רע כל היום עסוקים בהיריון.. עדיף לשמור על שגרה עם כל הקושי..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בנובמבר 2019 בשעה 21:57
תהני מהעבודה אני מתגעגעת חחחח . מחודש 3 בשמירה .. ונשארו עוד 3 חודשים ללידה .. מתחרפנתתתתת 🤯
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בנובמבר 2019 בשעה 22:21
הבעיה שלהגיע לעבודה זה דורש לפעמים הליכה די רצינית...אחרי נסיעה ארוכה באוטובוס... ואני לא נרדמת בלילה ואז קשה ממש לקום ואין שום חשק תכלס לצאת מהבית עם כל הסרט הזה

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

לפני כמה ימים התגלגל לידי ספר הדרכת הורים באחד הפרקים היתה התייחסות לשינה של תינוקות. המילים היו קשות מנשוא..בעיקר תיאור ״הילד הקשה״ בעל ״המזג הקשה״ שכנראה יסבול מבעיות שינה, הפתרון לפי הספר יגיע מפסיכולוג או ממעבדת שינה 😳 ועוד הציעו הפחתת המעורבות ההורית כפתרון. וכמובן ללמד את התינוק להפריד בין הנקה ושינה. ובקיצור המסר היה שהורים צריכים ללמוד כלים התנהגותיים שיסייעו להם להפוך את השינה של התינוק שלהם לרצופה יותר. אני מודעת לחלוטין שהקושי ההורי גדול מאוד וגם התסכול והעייפות, גם אני הייתי אמא עייפה (ועכשיו אני אמא עייפה ולא ישנה כי יש לי בן לוחם בצבא אם זה מעודד אתכן 😉) ועדיין, איך הגענו למצב שאנחנו מחפשים פתרונות להקל עלינו ההורים בלי לחשוב מה הצרכים של התינוקות? הרי לא יתכן שכל התינוקות ״מקולקלים״, ״קשים״ ״מניפולטיביים״ באופן שאמהות צריכות להערים על התינוקות שלהן בכל מיני תחבולות כמו הוצאת הפטמה מהפה, לברוח לו מהחדר, להמעיט באינטרקציה איתו כי אולי הוא ״ינצל״ את הסיטואציה..איך הגענו למצב שצריך לחפש שיטות שלא להיות במעורבות יתר עם התינוק? בספר גם הוסיפו מילות עידוד להורים: אל יאוש והיו עקביים!! כי התינוק הקטן והעקשן הזה ינסה שוב ושוב.. אז אולי נרים לרגע את הראש מהספר ונסתכל על הצד התינוקי? יש כאן יצור חסר אונים ותלותי שמנסה לתקשר איתנו בשפתו שלו (בכי, מגע, הנקה) שאומר לנו: ״קשה לי, אני לא יודע אפילו מה אני מרגיש.. אולי אני רעב, או בעצם עייף ואולי אני פוחד? אני באמת עוד לא מספיק בשל כדי לדעת אפילו בעצמי מה התשובה, אבל איזה מזל שאת כאן אמא! כי את המענה לכל הצרכים שלי וכשאת לידי אני שבע, אני רגוע, אני בטוח! אל תלכי אמא.. בבקשה תקשיבי לי ולא לקולות האלו!, אל תתיאשי ממני״ אז בפעם הבאה שאת קוראת ספר הורים או שומעת כל מיני המלצות או דעות מחברה או קרובת משפחה, זכרי: בעולם נורמלי אנחנו היינו אמורים להתאים את עצמנו לבייבי שלנו ולא הוא זה שאמור להתאים את עצמו אלינו… ועד שנחזור לנורמליות, חבקי חזק חזק את הבייבי/פעוט שלך ותזכירי לו/לה כמה את אוהבת אותו/ה❤️ מעותק מי ענת יערי 💕
אמהותאמהות
💬3 תגובות👍7 לייקים