מרגישה שאני משתגעת אולי אני אשמע רעה אבל... יש לי ילדה בת 10.5 חודשים ובהריון בחודש ה3... אני לא בנאדם היסטרי ולחוץ בכל מה שקשור לבריאות של הילדה, מתנדבת במדא ואוהבת לקרוא ולחקור בעניינים רפואיים לפני הלחץ והחרדה.... בעלי לעומת זאת....טמפון פראייר לידו!!! לא ידעתי עד כמה עד שהגיעה הילדה. זה מכביד עליי מאוד בפן הנפשי בעיקר עכשיו...היא חולה ונמצאת איתי בבית מהסופש שעבר.... מה לעשות שילד שלא מרגיש טוב בוכה , לפעמים לא מעט, אחרי יום שלם שאני איתה בעלי מגיע והיא רוצה אותו , בוכה, הוא מאבד סבלנות מהר וכועס עליה ועף גם עליי בלי לחשוב שאני לא לוקחת אותה לבדיקות (,מקשקש בלי היגיוו...) אחכ חוזר בו.... מלכתחילה אני לא בנאדם שלשבת בבית כל היום.... תוסיפו לזה את כל הפיכסה של ההתחלה של ההריון פלוס זה שהיא קמה מלא בלילה (מיום שנולדה) ואז יום שלם איתה בבית (גם אם יוצאים זה עדיין לא לבד) ובערב כשאני רוצה קצת לנשום אז בעלי מייצר עוד מתח ולחץ.... הגעתי למצב שבאחד הערבים השבוע התחיל לי כאב בטן כמו קלקול קיבה בזמן שהיא צורחת והוא כועס....בשלב מסויים יצא איתה החוצה 10 דק עברו והכאב נעלם כלא היה!!!! הבוקר קמתי עם כאב ראש ובחילות ורק עבר לי בראש שחבל שאין מי שיוכל לקחץ אותה לכמה שעות מחוץ לבית וחבל בכלל שבעלי לא יכול לעשות איתה לילה אחד מחוץ לבית. הוא עוד מגיע הביתה וחושב על סקס.... מרגישה שאנו מתחרפנת, שאני לא סבלנית כלפי הבת שלי פיזית מרגישה כבר חולה ובכנות עוד רגע משתגעת.... ומפחדת מהבאות....2 ילדים... סביר להניח שאם בעלי היה קצת יותר רגוע ומשרה בטחון זה היה מרגיש אחרת