חברים שלא מחסנים את ילדיהם- מה אתן הייתן עושות במקומי?? אתחיל מזה ש; 1. אין לי שום דבר נגד אנשים שלא מחסנים, זה שלכם לגמרי, הפוסט לא נועד להסיט נגדכם. יחד עם זאת, אני מאמינה שכמו שכל אחד צריך לעשות מה שנראה לו לנכון, גם כל אחד אמור לקחת על זה אחריות. ובמקרה שלי אני לא רוצה לקחת אחריות ולשאת בתוצאות בעקבות החלטותיהם של חברים שלנו. 2. מצטערת מראש על המגילה שכתבתי. אז ככה; לבעלי ואחיו יש חבר ילדות משותף. במקרה, החבר הזה ובעלי גם עובדים עכשיו ביחד. לחבר ואשתו יש שני ילדים: הגדול בן כשנתיים וחצי והקטנה נולדה לפני כ-9 חודשים. הם ממתנגדי החיסונים, ולא חיסנו את שני הילדים. בואו נגיד שלפני ההריון זה לא כזה עניין אותי. הייתי מודעת לעניין, אבל אף פעם לא נתתי לזה חשיבות עד ש... בפעמיים האחרונות שנפגשנו איתם (לאחר שהקטנה נולדה), נהיתי חולה והייתי כשבועיים בימי מחלה. בשתי הפעמים רופאת משפחה קודם כל שאלה אם ביליתי סופ"ש עם אחיינים שלי או משהו, כי בפעם הראשונה היה לי איזה שהוא וירוס שהיא אמרה שאופייני רק לילדים קטנים ותינוקות, ובפעם השניה הייתה לי דלקת גרון שגם כן היא אמרה שאופיינית לילדים. רק בפעם השניה קישרתי ונזכרתי שנפגשנו בשישי עם החברים האלה (בדומה לפעם הראשונה) וכל הערב הקטנה לא ירדה לי מהידיים וכל הזמן שיחקתי גם עם הילד הגדול יותר. כשאמרתי לרופאה ששניהם גם לא מחוסנים, היא החליפה צבעים, אמרה לי להתרחק מהם כמו מאש לפחות לתקופת תכנון ההריון וההריון עצמו. מאז לא נפגשתי איתם. בלי קשר למה שסיפרתי עד עכשיו, אני חייבת לציין שמעולם לא התחברתי לבחורה הזאת יותר מדי, נפגשתי יותר בשביל שבעלי יוכל להמשיך להיות בקשר עם החבר. אז עכשיו לפואנטה: מאז שהם גילו שאני בהריון, הם לא מפסיקים להציע לנו להיפגש. עד עכשיו במשך חצי שנה הצלחתי להתחמק, עד שהיום בבוקר בעלי אמר שאתמול החבר דיבר איתו בעבודה והציע שנפגש שוב. ואז בעלי אמר "בואי נפגש איתם בחוץ פשוט, נטייל איפה שהוא, ככה לא נהיה בחלל סגור. זה אותו סיכוי להידבק כמו מלעבור ליד מישהו ברחוב". והסברתי לו שיכולות להיווצר מלא סיטואציות לא נעימות. למשל היא תבקש ממני שניה להחזיק את הקטנה, ואני לא אהיה מוכנה לעשות את זה. או שהילד הגדול יתן לי איזה צעצוע ששניה לפני כן הוא הכניס לפה, ואני גם לא אקח וכו' וכו'. ובעלי אומר שלא נעים לו כל פעם לדפוק תירוצים אחרים, כי: אחיו הזמין את החבר'ה האלה אליו הביתה ויש לו תינוק בן חצי שנה. כלומר נוצר מצב שאח אחד שומר על קשר עם החבר הזה, ובעלי לא. דבר שני, בעלי אמר לי: אז מה נעשה כשאת תלדי והם ירצו לבוא לבקר אותך בבי"ח? אמרתי לו: קודם כל, בוא נחדד שחוץ מההורים שלך ושלי אני לא רוצה שאף אחד יבוא לבי"ח. חברים שירצו לבקר יבואו אח"כ לראות אותנו בבית כארגיש שזה בסדר. הוא אמר: אבל אח"כ לא תרצי שהם יבואו אלינו הביתה עם הילדים כדי לא להדביק את התינוקת. אמרתי לו : נכון נאוד. אז בעלי אמר: אוקיי, אז אולי עדיף להגיד להם כמו שזה, שאנחנו לא הולכים להיפגש איתם עכשיו איזה שנתיים, כי אני מרגיש מפגר להמציא תירוצים כל פעם מחדש. הצעתי לו שפשוט יפגש עם אחיו והחבר לבירה או משהו, כלומר בלי בנות הזוג. מה גם, שזה לא שחסרה לו התקשורת עם חבר שלו, כי הם עובדים ביחד ולפעמים הוא רואה אותו יותר שעות ממני ביום. אבל הבחורה ההיא לא כזה "משחררת" את בעלה לצאת בלעדיה. קיצר אני מיואשת, נמאס לי מהנושא הזה, נמאס לי שזה גורם לנו להתווכח ופוגע בשלום בית. מצד אחד לא רוצה שבעלי ינתק את הקשר עם חבר הכי טוב שלו, מצד שני לא מוכנה לסכן את עצמי בפעם שלישית ואת העוברית. מה הייתן עושות במקומי???