בהמשך לפוסט שהעליתי על ההתמכרות של בעלי לפני שבוע העליתי פוסט אנונימי עם תמונות של מה שראיתי בטלפון. מאז דיברנו עם כמה גורמים מקצועיים ובאמת מדובר בהתמכרות לכל דבר ולא בסקרנות טבעית. בקיצור, המטפל שדיברתי איתו יעץ לי להמשיך כרגיל בכל שאר התחומים כי ההתמכרות היא משהו אישי שלו ועכשיו כשיתחיל לטפל בה אין צורך שזה יעמוד ביננו. אבל... אני לא מצליחההההה פשוט לא מצליחה להיות משוחררת איתו. אתן יודעות? דווקא הפעם הזאת בכיתי הכי פחות משאר הפעמים, הפעם הזאת הכי פחות שברה אותי, אני מרגישה שעברתי הרבה בתקופה שהוא הפר את ההבטחות שלו פעם אחרי פעם. בהתחלה הייתי כנועה יותר ופחדתי לחשוב בכלל על לעזוב והיום אני מרגישה הרבה יותר חזקה. התקופה הזאת חישלה אותי. הבעיה היא שאני פשוט לא יודעת איך לתמוך בו ולתת את עצמי למען המשך הזוגיות שלנו. אני מרגישה ריחוק ממנו, לא בא לי לחבק אותו, להתרפק עליו ובטח שלא לשכב איתו. והוא מרגיש את זה ומתרחק גם ואני מרגישה שנפערת ביננו תהום כזאת שרק הולכת ומעמיקה. לא יודעת אם יש לנו עתיד ביחד. לא יודעת אם הלב שלי כבר לא חסר אמון באהבה או רק בו. הוא מצידו לא מחזר ואני די אבוהב ובודדה אציין שלא שיתפתי אף אחד מהמשפחות בהתמודדות ואני ממש לבד עם הכל