מה המחיר שצריך לשלם בשביל שלום בית?(ארוך) האם לוותר על המעמד שלי בשביל שלום בית? מאז הלידה של הבת שלנו(שנולדה לפני 8 חודשים) המצב בנינו מתוח. ההתחלה היתה לי מאוד קשה ואני מניחה שזה התבטא כלפי חוץ. בכל פעם כשהיה בנינו ריב-בין אם מוצדק ובין אם לא. היינו מתרחקים ולא מדברים עד ש*אני* הייתי נשברת וניגשת אליו. לפעמים הייתי ניגשת בלב שלם כי ידעתי שאולי הגזמתי, שאולי הפעם אני יכולה להבליג. אבל לפעמים הייתי ניגשת אליו ובוכה בפנים כי אני יודעת שאני צודקת אבל הוא מצידו שלא נדבר גם שבועיים. ואז החלטתי שנמאס לי להתנצל על דברים שהוא עושה והחלטתי במקום לגשת ולהתנצל, לבוא ולדבר איתו בבגרות, להסביר לו למה נפגעתי, להסביר לו ש'ככה וככה' לא נעים לי. והוא מצידו היה יושב ושותק עד שהיה הולך לישון. בהתחלה זה הטריף אותי שהוא לא מגיב לי, כעסתי, רתחתי... עד שהוא הסביר לי שלפעמים הוא צריך את הזמן לחשוב על הדברים ולהגיב בהתאם. לקח לי זמן...אבל קיבלתי את זה שהוא מסוגל פשוט לשתוק כל השיחה כשאני מסבירה לו למה פגע בי(שוב, הרבה פעמים אלה דברים מוצדקים, כמו שאמר לי בהריון אני אהיה אמא מכשפה ועדיף שאפיל) והייתי ממשיכה אחרי כל ריב לדבר איתו על זה(יותר נכון, לדבר עם עצמי על זה) כי זה היה עדיף לי מאשר לשתוק, חשבתי שעדיף להסביר את עצמי, להסביר מה מפריע לי. לאחרונה הבנתי שהוא עושה צחוק מהשיחות האלה שאני עושה איתו, קורא להן 'הרצאות' שנמאס לו לשמוע אותי ושבשיחות הוא רק מחכה שאני אשתוק. נפגעתי, כי אני מבחינתי חושבת שאני בוגרת שאני מחליטה לדבר איתו על זה מאשר לא לדבר איתו. אחרי שאמר לי את זה, נשבעתי לעצמי שאני לא משפילה את עצמי יותר ולא 'מרצה' לו יותר. אבל בריב הבא, כשלא דיברנו נשברתי,שוב ושוב ושוב. זה היה חזק ממני, רציתי שידע למה אני פגועה. (כל ההרצאות נאמרות בנימה מאוד יפה ונעימה) ניסיתי לחכות שפעם אחת לפחות(לא כל הזמן) שפעם אחת כשהוא טועה שיגש אלי וזה ימנע ממני לרדוף אחריו-אבל חיכיתי לשווא. כל זה הקדמה למה שקרה בשבת. בחמישי בערב אחרי מתח של שבוע, רבנו. שוב ניגשתי לדבר איתו והוא שוב אמר לי שלא יכול לשמוע אותי יותר. הוא רצה ללכת לישון אבל לי היה חשוב ללכת לישון עם חיוך. באתי אליו למיטה ואמרתי לו שאני רוצה להיות אישה טובה יותר, שאני לא רוצה שהדיכאון שלי ישפיע על הזוגיות. ביקשתי ממנו שיגיד לי מה אני עושה לא בסדר ומה אני יכולה לשפר. הוא ענה לי שלפעמים אני מגזימה ושאני חייבת הפסיק עם ההרצאות שלי, שאני צריכה פשוט להסביר לו מה אני רוצה ממנו ושזה מספיק לו. השיחה התנהלה בצורה מאוד נעימה והלכתי לישון עם חיוך. למחרת החלטתי לקום ולהיות האישה המושלמת, הכנתי לו ארוחת בוקר למיטה, הייתי עם הילדה בבוקר כדי שיוכל לישון בבוקר(הוא בדרכ איתה בבקרים-הוא אבא מדהים) בישלתי לשבת, הלכתי לקניות...באמת השתדלתי להיות אישה טובה. בשבת בצהריים אחרי הארוחה ניקיתי הכל ונשארו כלים בכיור. (היינו אצל ההורים בשבת ידעתי שאם אני לא אנקה, אמא שלי תצטרך לנקות) ניגשתי אליו וביקשתי שישטוף את הכלים כי אני ממש גמורה ויש לי חתך ביד וזה לא נעים לשטוף ככה כלים, הוא ענה לי שאני פשוט אשטוף אחרי שאני אנוח, הסברתי לו שאני לא יכולה כי אמא שלי תקום מהשנצ ותשטוף בעצמה, והוא ממשיך, אני לא שוטף. ואז שוב התעצבנתי, שאלתי אותו אם זה בסדר מבחינתו שאמא שלי(שלא צעירה בכלל) תצטרך לשטוף את הכלים? והוא שתק ולא התייחס. וכשהמשכתי לדבר הוא פשוט צרח עליי שאני אשתוק ושהוא לא יכול לשמוע אותי. ואז השתתקתי, התנצלתי שהרצאתי לו שוב והלכתי עם דמעות לשטוף את הכלים כי הבנתי שאין לו שום כוונה לעשות את זה ואני