ההתחלה קשה ואני מבינה לגמרי את כל מה שאת עוברת. ההורמונים משתוללים ומציפים את הגוף, והכל נראה שחור. אני יכולה להגיד לך שאני עברתי את אותו דבר, וכל היום בכיתי וחיכיתי שמישהו "יציל" אותי כי לא היה לי כח. יש לי כמה עצות שאולי יעזרו - 1. תזכירי לעצמך שזה הורמונים ולא תמיד זה ניתן לשליטה. כמו שיש התפרצויות הורמונליות בהריון אז ככה גם אחרי הלידה. לפעמים אי אפשר לשלוט בזה וזה פשוט מתפוצץ בתוך הגוף. רק צריך להירגע ולתת לזה לעבור. 2. התינוק שלך צריך אותך, כל מה שיש לו בעולם הזה, זאת את. בלעדייך הוא לא ישרוד. ההבנה הזאת גרמה לי להתעורר על עצמי ולהבין שכשהוא קם בלילה זה קשה לי, אבל הוא צריך אותי ותלוי בי. ככל שהזמן עובר התחושה הזאת מתחזקת עד שאת רואה הורים שיתנו גם את הפרוסת לחם האחרונה לילדים שלהם. ההקרבה היא גדולה, בהתחלה זה קשה לשחרר אבל אחרכך את פשוט תרגישי צורך להעניק את כל מה שיש לך. 3. אצלי היה שיפור משמעותי מאוד אחרי חודש, וככל שהזמן עבר זה השתפר עוד ועוד. זה לא ישאר ככה כמו עכשיו! זאת רק תקופה כזאת ואז תתחילי להנות מהנסיך שלך. 4. תשני כשהוא ישן! גם ביום וגם בלילה. זה יעזור לך לצבור כוחות.

סמיילי תודה רבה, המוח שלי אפילו לא רוצה לקבל את מה שכתבת למרות שברור לי שאת צודקת לגמרי, הקטע של השינה שאני צריכה לישון כשהוא ישן זה גם גומר אותי כי אני לא בן אדם שישן ביום, אני אדם של עשייה ותזוזה ופתאום ההסגר הזה גומר עליי

פשוט תתני לזה זמן, עוד יום עובר ועוד יום, תסחבי עוד קצת ואת תראי שלאט לאט הדברים יתחילו להסתדר. אל תפלי לחוסר אונים, תנסי להרים את עצמך. נשים הרבה יותר חזקות ממה שזה נראה. גם ההריון וגם הלידה, עברת את כל הדבר הזה כמו גיבורה. ועכשיו זה הזמן להיות לביאה בשביל התינוק שלך. אני אחרי הלידה הרגשתי כמו סמרטוט, בקושי הצלחתי לקום לעריסה, אבל הנה זה עבר ועכשיו אני מרגישה בלתי מנוצחת. להיות אמא זה קשה, צריך לשים את מה שאת מרגישה או צריכה בצד כי עכשיו הילד שלך צריך אותך. וזה יכול להיות מזה שאת נשארת רעבה יום שלם כי לא היה לך זמן לאכול, וזה יכול להיות לוותר על קריירה כי הילד צריך עזרה.

אבל כשרואים אותם גדלים ומתפתחים זה כלכך ממלא ונותן אוויר חדש לחיים. באמת. בחיים לא חשבתי שאני ארגיש ככה.