סדר עדיפויות אני לא יודעת אם זאת אני הדפוקה עם ההורמונים אבל הרגשתי ככה עוד לפני ההריון (שבוע 5) וזה פשוט לא עובר.. מרגישה שאני פשוט מקום שני אצל בעלי אחרי המשפחה שלו. איך אני מתגברת על התחושה הזאת? אומנם התחתנו בגיל מאוחר ואף אחד כבר לא מת מאהבה היום אבל ככ עצוב לי להרגיש מובן מאליו. בעלי הולך כל יום להורים שלו לראות את אחים שלו כל דבר קטן הוא מוצא זיבה ללכת לשם, אנחנו לא מבלים עם חברים (כולם נשואים עם ילדים גדולים) וכל מה שהוא מציע זה רק ללכת למשפחה שלו. ואני כבר חושבת לעצמי כאילו מה? אתה לא רוצה לבלות איתי? אתה בורח? ואני הבנאדם הכי לא דבק הכי לא קוצי מוצי הכי לא חופרת אבל זה ממש פוגע בי ואני מרגישה פשוט בתחתית. רעיונות איך להתגבר על זה? לדבר איתו לא בא בחשבון אם רק אזכיר את המילה משפחה הוא יתפרץ עליי והוא גם לא בנאדם עמוק של שיחות אם אני אעיר לו על זה הוא ממש יתגונן ויאשים אותי. גם זה שנכנסתי להריון אחרי הרבה ניזונות לא הפך אותו ליותר מתחשב. אני כבר מיואשת ולא רגילה להרגיש מקום שני תמיד היו לי חיי חברה ופה אני פשוט נובלת. 😢
זוגיותזוגיות
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 באוקטובר 2019 בשעה 17:42
אם המשפחה זה נושא רגיש ונפיץ אז באמת תנסי בלי להעלות את זה, במקומך הייתי עושה איתו הסכם שאחת לשבוע ( או כל פרק זמן אחר שמתאפשר) אתם ב"דייט נייט" רק שניכם- בלי משפחה, בלי ילדים ובלי טלפונים. מתלבשים יפה ויוצאים למסעדה טובה,הצגה, סרט- מה שעושה לכם את זה. תתקפי את זה מהמקום שזמן איכות יעשה לכם טוב, ולא ממקום שאני מרגישה סוג ב'( את גם רק בתחילת ההיריון, יהיה לו מספיק זמן להוכיח את עצמו ולך להתלונן שהוא לא חלק במידה וייכשל). דא, מה הקשר בין חתונה בגיך מאוחר לבין "למות מאהבה"? אפשר להיות מאוהבים בטירוף גם בגיל מאוחר! תעבדו על הביחד ועל התקשורת כי זה האישיו( ממה שכתבת) ולא המשפחה שלו. בהצלחה!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 באוקטובר 2019 בשעה 19:01
תודה רבה לך! אז קודם כך ברור שהצעתי את הזמן איכות הזה והוא בהתחלה הבין וקצת יצאנו אבל מהר מאוד זה התפוגג ואחרי כמה פעמים שהזכרתי את זה והוא התעלם כבר הרגשתי מטומטמת כי למה זה צריך לבוא רק ממני? הוא לא רואה שצריך את הזמן איכות הזה? הוא לא מרגיש שבא לו לבלות איתי? מרגיש לי שכל ההנאה שלו נמצאת רק אצל המשפחה שלו ורק שם הוא רוצה להיות ולבלות אז מרגיש לי קצת השפלה ״להכריח״ אותו לעשות איתי דברים. אני הרבה שנים לא חייתי בארץ ורגילה לסגנון חיים שונה יותר פעיל עם יותר אנשים וכרגע אני פשוט לבד. כל החברים הטובים בחול. אין לנו ילדים כרגע זה הריון ראשון ובא לי לחיות ולא לחכות לו בבית כל יום שיחליט לחזור מהמשפחה שלו. לגבי למות מאהבה- כן אני מרגישה שהוא אוהב אותי מאוד אבל הוא כבר היה נשוי בעבר (ללא ילדים) וואי אפשק להתעלם מהעובדה שעברנו הרבה דברים בחיים בזוגיות ואנחנו כבר יותר מקובעים באופיינו וברור ששנינו רוצים ילדים כמה שיותר מהר בעזרת השם אז הכל יותר מודע ופחות עם פרפרים. אולי באמת הבעיה אצלי אני כבר לא יודעת. סליחה על החפירה אני פשוט קצת הרבה בבאסה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 באוקטובר 2019 בשעה 19:03
ואת צודקת לגבי התקשורת אבל הוא בנאדם ככ טכני ורציונלי קשה להגיע איתו לעומק הדברים ואם כבר כן מגיעים הוא מתנהג כמו ילד מובך ועושה פרצופים ומדבר שטויות.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 באוקטובר 2019 בשעה 19:45
הבנתי מאמוש...את חייבת לשקף לו!! שוב, בלי לערב את המשפחה כי סתם תגרמי לו לאנטי, ואני לא חושבת שאלו שני דברים שצריך שיבואו אחד על חשבון השני . מה שאת מתארת נשמע באמת מבאס ולא סביר. מודה שגם אצלנו אני זו שדוחפת יותר ליציאות משותפות, אבל לפחות יש לנו את הזמן ביחד בערבים בבית( שגם אליו צריך אנרגיות טובות ויוזמה). הוא חייב להבין שהוא עושה לכם נזק בחוסר אקטיביות הזוגית שלו ושאף בנאדם לא יוכל להחזיק ככה -קבור בבית לבד בלי להתפוצץ. תנסי ברמתך גם לנסות להכיר חברות חדשות.. זה יהיה טוב לשניכם אם במקרה גם בעלה של אוצה חברה ימצא חן בעיני הבן זוג שלך ותוכלו לצאת ביחד בערהים או לטיולים.. מן הסתם זה קשה היום( לא יודעת בת כמה את, אני בת 30 ולהכיר חברות זה לא הכי פשוט) אבל יש עבודה, חוגים, טיול עם הכלב...יש איפה אם רק מתאמצים ( באמת) לפתח שיחה. ככה גם תרגישי פחות לבד, והוא מצידו ירגיש שאת פחו תלויה בו לבידור- יחד עם זאת- כמובן שזה לא סותר את הזמן הזוגי שלכם ביחד! תלחמי על זה

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך