אז גם אני ילדתי😍 הנה, הגיע גם תורי! לידה ארוכה ומורכבת אבל אני אחרי עם נסיך מתווווקקק בלי עין הרע👶🍼 הגענו למיון ביום ששי שעבר, סוף שבוע 38, בגלל ירידה בתנועות. יושבים שם שעות ארוכות, בודקים, הכל תקין, אין פתיחה באופק, משחררים הביתה. יום שלישי בלילה, 4:30 לפנות בוקר, מתעוררת עם כאבי בטן עזים, יושבת לפיפי בשירותים, קמה ורואה טיפות דם בתוך האסלה. גם ניגוב יוצא עם דם. מעירה את בעלי, מתייעצת איתו מה עושים. האמת אני ממש נבהלתי מענין הדימום. מחליטים לנסוע למיון בשביל השקט הנפשי. מגיעם למיון ב 5:30 לפנות בוקר יום רביעי. עושים מוניטור, יש צירים אבל לא כאלה שמבשרים על משהו מתפתח. האחיות קובעוץ שהדימום נגרם מיחסי מין שקיימנו בצהרי אותו יום (בניסיון לזרז לידה חח אבל אני מציינת שהנסיון לא היה כזה מוצלח..) אני ממש לא משוכנעת. שולחים לאולטרסאונד, הכל תקין, ראש נמוך. שולציחים לבדיקת רופא. בודק פתיחה ידני, אומר לי 2.5. אין דימום. בודק בכל זאת עם ספקולום, יש הרבה דם! הוא אומר לי שירדו לי המים!! יש מיעוט מים! אני לא ראיתי ולא הרגשתי כלום. מפה לשם, אנחנו נשארים לאשפוז כי יש לי gbsואין מים, אני חייבת אנטיביוטיקה מיידית. הוא מחליט על זירוז פיטוצין. לוקחים לי ספירת דם כדי לבדוק טסיות שנמוכות כל הזמן. אין אופציה לאפידורל, אבל אני כבר יודעת את זה מזמן ודי השלמתי עם הרעיון. מכניסים אותי לחדר לידה בשעה 12:10. חוקן מקלחת, וחיבור לפיטוצין. הכל טוב ויפה, יש צירים סדירים, אני צוחקת, מעבירה את הזמן בכיף. פתיחה לא מתקדמת, וצירים לא כואבים מספיק לפידעת המיילדת. מעלים מינון. מתחיל להציק אבל לא ברמות. נסבל. ככה עובר הזמן עד בערך 21:00 בערב שלאמתפתח כלום. מעלים שוב ושוב מינון פיטוצין.הצירים מתחילים לכאוב רציני. אני בוכה בשקט מכאבים. אבל עדיין ךא מתקדמים לעבר לידה. בסביבות 12, בדיקת רופא, פתיחה 4. יש תקווה. אני מתפללת לקב"ה שיקדם אותי כמה שיותר מהר, אני כבר עייפה, וכאובה. שעה אח"כ פתיחה 5. אני רואה כוכבים. מעבירים את התיק ךמרדים בכל מקרה אולי יש אופציה לאפידורל למרות שהמצב ממש גבולי בינתיים פתיחה 6. מרדים מוכן לקחת צ׳אנס לאפידורל. שואלים אותי. אני מחליטה שאני לא לוקחת. אני כל רגע מאבדת את המוניטור אז מחברים מוניטור פנימי. השעה 3 לפנות בוקר יום חמישי. אני מקיאה את חיי. כל גופי רועד רעידות שלא חשתי בחיים.מגיעה איכשהו לפתיחה 8. הפיטוצין בשיא המינון. הצירים בלתי נסבלים. מפה לשם, מתחילים לחיצות. יש האטות בדופק העובר. הוא לא מצליח להתקדם מהלחיצות. מכינים אותי לחתך חיץ. מבצעים חתך. עוד לחיצות. עדיין האטות, עדיין העובר תקוע. חותכים פעם שניה. לוחצים לי על הבטן, בטוסיק, ואיפה לא. עד קצת והוא בחוץ. אין לי כבר כוחות. 4:30 לפנות בוקר, עםכוחותי האחרונים, הראש יוצא, הכתפיים עדיין תקועות. מצליחים לחלץ ב"ה. הנסיך שלי נולד!! אושר עילאי!! לידה ראשונה, טבעית, ללא אפידורל, עם זירוז "פיצוצים" .16 שעות בחדר לידה!!! אני די גאה בעצמי (אבל מודה שעדיין לא יודעת איך חושבים על להביא עוד אחד ככה...) חפרתי ממשששש!! סליחה! שיהיה לכולן הריון קל ולידה קלה , בידיים מלאות אמן🙏