ברווווור שזה לא נכון! אני אומנם עוד באמצע תהליך ההריון ואין לי ילדים עדיין אבל רק לפי מה שכתבת ברור לי שאת לא אמא רעה! ״אמא רעה״ לא הייתה מתוסכלת כשהיא לא יכולה לעזור לבת שלה... את חייבת לשמור לעצמך גם כוחות בכדי לעזור לה! טוב שההורים שלך לידך הם לא זרים והם יטפלו בה כמעט כמוך. מחר יום חדש- קומי באנרגיות ותמשיכי להיות אמא מדהימה🙌🏼

אהובה, יש לנו נטיה להיכנס לרגשות אשם, וזה הכי קל ומתבקש אבל זה ממש ממש לא נכון! אנחנו לא נולדות אמהות, אלא לומדות להיות אמהות. וזה הכי לגיטימי שתהי עייפה, קורסת ואפילו כועסת, כי זה מצב של חוסר אונים לראות את האוצר הקטן שלך בוכה, ואין לך אפשרות לעזור באותו הרגע. אין לך אפילו סיבה אחת קטנה להרגיש רע! אני משוכנעת שרובנו עוברות את השלב הזה, ולצערי באמת נוטות להאשים את עצמנו, וזה ממש לא מוצדק! וזה לא בושה לבקש עזרה. וחשוב לבקש אותה בזמן כדי לא להגיע למצב של קריסה טוטאלית. אז כל הכבוד להורים המקסימים שלך שמוכנים לעזור גם בשעות הקטנות של הלילה, וכל הכבוד לך שאת מוכנה לקבל את העזרה ולא להפיל על עצמך את הכל. הקטנה שלך זקוקה לך כשאת רגועה עד כמה שאפשר, אז אין ספק שהשלמת שעות שינה זה משהו נחוץ במקרה הזה. אז תשתדלי להירגע, תכנסי להתקלח ותלכי לישון ולצבור כוחות ואנרגיות. אני יותר מבטוחה שאת אמא מקסימה, ואת גיבורה!!! ❤

תשמחי שיש מי שעוזר; הלוואי עלי שמישהו היה חושב על זה נותן לי קצת שינה. את אמא טובה שמתאוששת מלידה.

יש באישה כח להזיז הרים אל תתיאשי זו עייפות שמעורבבת עם הורמונים ולכל אחת מאיתנו עוברת המחשבה הזו בראש לפחות 10 פעמים ביום הילד נולד ואיתו נולדה גם אמא והיא האמא הכי טובה בעולם בשבילו והיא רק שלו ! לא להתייאש הגוף שלנו מסתגל לחוסר שינה וההורמונים נרגעים לאט לאט (מאוד לאט!!) כל הכבוד להורים שלך שעוזרים לך זו ברכה תעריכי את זה כי לא לכולנו יש את האפשרות הזו אני חזרתי מבית החולים ונכנסתי למרתון הזה שנקרא אמהות לגמרי לבד , הרבה בכי ותסכול ועכשיו בהסתכלות אחורה גאה בעצמי והקשר עם התינוק שלי רק גדל מזה יודעת לזהות כל פיפס שיוצא לו מהפה תשני , תנוחי , תשימי את רגשות האשם בצד את עוד תצתרכי אותם לילד הבא ❤️