וואווו איזה כאפה זאת הייתה. 24/7 הייתי סביב הילד לא ידעתי ימינה שאלה, רבע בנאדם מהתפרים והכאבים וקמה אליו בלילות.. למזלי כל המשפחה התגייסה וגם חזרתי להורים שלי לחודש וחצי הראשון קבלתי עזרה מטורפת וסופי שבוע גם בעלי מתעורר אליו כשהוא לא עובד.

וואי כל כך מבינה אותך זה באמת כאפה של החיים, הייתי בוכה המון ולא מבינה מה קורה סביבי אבל לאט לאט זה עובר ואת מתרגלת למציאות החדשה ואין אושר גדול מזההה

בהתחלה קשה אחרי חודש חודש וחצי הכל כבר זורם ואת יודעת בערך את הסדר יום שלו

מאמוש תיהי חזקה ותנשמי עמוק כי זה באמת מסתדר אחרי חודש וחצי ככה.. גם לי היה קשה ברמות שלא ציפיתי לכך ועם כל ההורמונים וחוסר השינה בכלל.. תראי שבכל יום ישתפר