אני כל הזמן בוכההה שלושה שבועות אחרי לידה…

משתמשת פורטי3 באוקטובר 2019 בשעה 16:03

אני כל הזמן בוכההה שלושה שבועות אחרי לידה וההורמונים לא מפסיקים להשתולל! מרגישה שאין לי חיבור התינוק, אני דואגת לו כל הזמן שלא יהיה לו קר, להחליף לו בזמן, להאכיל אותו בזמן, לקלח כל יום, להחליף לו בגדים 10 פעמים ביום אם צריך, לכבס לו, להרגיע אותו ולעטוף אותו בחיבוקים כל הזדמנות. אבל הכול טכני. אין לי חיבור איתו עדיין.. אני בוכה כי אני מרגישה שאני אמא נוראית... מתי זה עובר? זה עובר בכלל? אני עייפה ובקושי מצליחה לאכול כי אין לי תיאבון. נמאס לי להרגיש ככה. רוצה להרגיש מה שכולם מדברים עליו. שזו אהבה שאין כמוה בעולם... זה לא קורה לי.

אמהות

💬12 תגובות

תגובות (12)

משתמשת פורטי3 באוקטובר 2019 בשעה 16:11

אל תדאגי את עדיין לא חודש גם לי בהתחלה לא היה תחיבור שכולם כל הזמן סיפרו לי זה מגיע עם הזמן עוד קצת ואת תיראי תאהבה המטורפת הזאת כל יום זה מתגבר...וגם אני בכיתי מלא זה הורמונים נורמלים...

משתמשת פורטי3 באוקטובר 2019 בשעה 16:14

עניין של זמן גם אני הייתי ככה ואמרו לי ההורים זה לקח קצץ זמן 3 חודשים בהם הייתי אצל ההורים שעזרו לי כיוונו אותי דאגו לי אבל רק בזכותם ובזכות בעלי שעזר לי המון חזרתי לעצמי ולא ראיתי אף אחד חוץ מאשר את הילדה שלי שהיום היא היקר לי מכל!!! תקופת דיכאון אחרי לידה זה בערך 3 חודשים וקצת לי בכל אופן כך קרה....בהצלחה והמון אהבה ונחת

משתמשת פורטי3 באוקטובר 2019 בשעה 16:16

ההתחלה היא תקופה לא פשוטה וזה לגיטימי מה שאת עוברת. ההתחלה היא באמת טכנית, את רגישה לצרכים שלו, דואגת ומחבקת. התקופה הזאת מעייפות והרבה פעמים מלווה בתחושת בדידות, את נשארת איתו כל היום ובעצם טוטאלית לצרכים שלו עד ששלך בקושי מסופקים, את עייפה והורמונלית וכל מה שאת חווה זה טבעי. עם זאת לאט לאט זה יעבור, בעיקר בעיקר (לדעתי) ברגע שהוא יתחיל להגיב לך, פתאום שהוא יחייך אליך או יצחק ממך, אלה הרגעים הקטנים המדהימים ביותר שימיסו לך את הלב ופתאום תגלי אהבה שלא הכרת בחיים.

משתמשת פורטי3 באוקטובר 2019 בשעה 16:25

קודם כל את האמא הכי טובה שיש ואת הכל בשבילו❤️, לגבי החיבור את מניקה? אני הנקתי כשבועיים והרגשתי חיבור מטורף משהו שאי אפשר להסביר במילים כשהפסקתי להניק (טעות של מתחילים) הרגשתי קרירות כזו ולקח לי איזה שבוע לחזור לעצמי..