סיפור לידת התאומות שלי ❤️ אז סוף סוף אני מתפנה לספר את הסיפור שלי. סוף אוגוסט, מיואשת כבר מהחופש הזה, בשבוע 35+3 החלו כאבי בטן קלים באים והולכים. מדברת עם אחותי שמנסה לשכנע אותי ללכת להיבדק. אני אומרת לה שאני לא רוצה לצאת מטומטמת ושיחזירו אותי ושיגידו לי אין לך כלום כי בשלב הזה כל הזמן בערב כאבה לי הבטן. בשעה 22:00 חמי וחמתי באו לשמור על הילדה ואני אומרת להם אנחנו נשתדל לחזור מהר כי באמת שלא כאב לי ברמות. הגענו לבית חולים וכבר בתשאול האחות הצירים התחזקו. מלא זמן ניסו לעשות לי מוניטור כי זה קשה היה למצוא את שני הדפקים של הבנות. בנתיים ממשיך לכאוב. ראה אותי רופא אמר שיש צירים לא סדירים ופתיחה 2.5. החליט לאשפז אותי באם ועובר בשעה אחת בלילה. שם שוב מחברים אותי למוניטור והכאב גדל עד כדי דמעות. אחרי 20 דק מחליטים להוריד אותי לחדר לידה. שם שוב מוניטור מייאש כיוון שהם לא מצליחים לנטר אותן באופן רציף. תוך כדי כבר ביקשתי אפידורל והמרדים הגיע במהירות ואפילו חיכה שאסיים את המוניטור. בשעה חמש בבוקר פקעו לי את המים ונתנו זירוז ובשעה תשע בבוקר אני מרגישה כאבים ולחץ. המיילדת בודקת ואומרת שאני מוכנה ללידה וקוראת לכל אנשי הצוות. היו שם לפחות 8 אנשי צוות. חמש לחיצות והמובילה בחוץ. העוברית השנייה שוכבת לרוחב וצריך להוציא אותה. הרופא הבכיר מנחה את הרופא איך להכניס את היד (כמעט עד המרפק שלו) ולמשוך את הקטנטנה. אני יכולה להגיד שמזל שהייתי עם אפידורל. הקטנה יצאה ולא בכתה. הייתי בלחץ אוטומי. רופאת הילדים לקחה אותה החוצה ובעלי רץ אחריה. שאבו לה מים ונתנו לה חמצן. כמה שניות שנראו לי נצח. ברוך השם הכל הסתדר. עכשיו מתחילים את החיים יחד. זה אושר גדול ועייפות ענקית בהצלחה לכולן!!!!