בנות אני מתחננת אל תתעלמו...תעזרו לי בבקשה.. הבן שלי בן שנה וחודש.. הוא החיים שלי. אני נשואה ברוך השם באושר. אני כרגע בבית עם הקטן, רק בעלי עובד. אני עושה הכל בשבילו, נמצאת איתו כל היום מאכילה, מחליפה, מלבישה, מכבסת, מבשלת משחקת מה לא.. נותנת לו את החיים שלי. בסופשים לפעמים הוא נשאר אצל חמותי או ההורים שלי. כשאנחנו חוזרים לקחת אותו הוא לא מתייחס אליי בכלל, לא שמח לראות אותי, לא מתרגש, כאילו אני אוויר. עד כדי כך שהוא בא אל חמותי ומבקש שתיקח אותו לידיים, רץ אחריה, וגם כשהיה אצל ההורים שלי באנו לאסוף אותו לקחתי אותו על הידיים והוא צרח כי רצה אל אבא שלי... יש לציין שבבית הוא תמיד שמח לראות אותי צוחק איתי ביחד, מבקש שאקח אותו לידיים וכיף לנו הכי בעולם.. אבל כשהוא אצלם ואנחנו עם בעלי חוזרים אנחנו אוויר.. אני כל כך מתוסכלת מזה בא לי לבכות ממש רע לי.. אני במחשבות שהתינוק שלי לא אוהב אותי כשהוא אצלם 😭 אני נותנת לו את כל החיים שלי, סחבתי 9 חודשים בסבל והריון קשה, לידה, דיכאון אחרי לידה, כל היום איתו בבית נותנת לו הכל ובסוף הוא מתעלם ממני כשהוא אצל ההורים שלנו.. אני עצובה ברמות בא לי לבכותתתתתתת מרגישה על הפנים ממש בדיכאון מזה... תגידו לי פךיז שזה עובר הילד הזה הוא כל החיים שלי וכל הקיום שלי ולראות את זה פשוט גורם לי לסבל... למה??? 😓😓😓