הפרק של בייבי בום מאתמול לא יוצא לי מהראשון.. אוף נכנסתי לחרדות הזויות!!!

איך מכינים יחד ראשון לקראת הלידה והאח שיבוא בעה מתי מתחילים ואיך מכינים? המלצות... מה עשיתן?

מאיזה שבוע מקובל לספר על ההריון לאחים וחברים ?

אני מנסה כבר יותר משעה להרדים על ידיים... הסאגה הזו חוזרת הרבה פעמים. היחדה הייתה ערה המון זמןן היא צריכה לישון. מה עושים? לפני שייפלו לי הידיים??? בת 3 חודשים

קצת ארוך אבל שווה קריאה. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלילית שקרתה וממשיכה לקרות לי במשך כל השבוע. נתחיל מהתחלה , שמי שיר בת 22 מטופלת בתל השומר במחלקת הריון בסיכון בשלושת החודשים האחרונים, וכרגע נמצאת באשפוז במחלקת יולדות ב בתל השומר. לפני כשבוע בתאריך 17/8 התפניתי עצמאית למיון נשים בתל השומר עקב צירים צפופים וסדירים, לאחר מספר שעות אחרי בדיקת מוניטור ורופא נאמר לי כי אני לא בלידה ועליי ללכת לבית ולחכות לצירים כואבים יותר. 5:00 בבוקר הגיע, עזבתי את המיון ונסעתי לבית. מתעוררת בשעה 12:00 עם ירידת מים מקוניאליים, מי שפיר מזוהמים, משם פינוי דחוף באמבולנס למיון נשים תל השומר ותוך 3 שעות כניסה לחדר לידה. לידה לא מתקדמת, אפידורל לא משפיע, סיבוך בלידה ומעבר לניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה. 00:00 בלילה כניסה לניתוח , חצי שעה אחרי התינוקת בחוץ ברוך השם בריאה ושלמה, שעה אחרי התאוששות. בחדר התאוששות התעוררתי לבדי כשמולי 2 אחיות וככל שעובר הזמן מצטרפות עוד נשים לאחר ניתוח לחדר ההתאוששות. ליד כל אישה יושב בעלה , בעוד בעלי מבקש להישאר לידי נאמר לו שאי אפשר ושיש לו כמה דקות והוא צריך לצאת. לאחר כשמונה שעות (יש לציין שחיכיתי בקוצר רוח שיעברו ואהיה במקום נוח יותר) הועברתי למחלקה, פה קיבלה אותי אחות שהסבירה לי שאהיה פה לארבעת הימים הקרובים ובכל בעיה שאני נתקלת בה מוצמד לי פעמון למיטה בו אני מצלצלת לתחנת האחיות ומקבלת עזרה. מה שהיא לא אמרה זה שהאחיות לא מתייחסות לקריאות כאלו. בכל פעם שהייתי צריכה משכך כאבים ולא יכלתי לזוז מהמיטה צלצלתי ואמרו לי באים אלייך ונותנים לי לחכות המון זמן , כשההמלצה זה שמי שעוברת קיסרי צריכה להיות על משככי כאבים 24/7 ביומיים שלושה הראשונים. יש לציין שאני סובלת מחוסר קרישה בדם ובכל בוקר נכנסים ומעירים אותי עם מחט ישירות לוריד , מבלי אפשרות אפילו לקום ולשתות, הידיים שלי בצקתיות וכואבות ומצמידים לי חסם עורקים כל בוקר בצורה שהופכת לי את היד לסגולה וכל פעם נחלשת עוד ועוד ותוך כדי נותנים לי מכות חזקות לאורך כל הידיים במטרה ״להעיר ורידים״. בכל יום אני נדקרת בין 4-7 פעמים במטרה למצוא וריד כי אנשי המקצוע שמבינים בעניין לא פנויים לדברים כאלה . ככה במשך כמעט שבוע עד שאתמול הגיע השיא. קמתי בבוקר בשעה 8:00 לבדיקת CT, האחות של התינוקייה עומדת בדלת ואומרת לי ״צריך להאכיל את הילדה״, אני מסבירה לה שאני עם חום אז היא אומרת לי שבעלך יאכיל, מה שמנע ממנו להגיע איתי לבדיקת CT (יש לציין שאני עם תפרים באיזור הניתוח ומתקשה בפעולות בסיסיות לכן ההגעה שלו היא בגדר חובה), ויתרתי על ההגעה שלו הוא נשאר עם התינוקת והגיע מישהו מצוות תחבורה לקחת אותי על כסא גלגלים לבדיקה. בינתיים האחות בחדר בניסיון לחפש וריד לעוד בדיקת דם מבקשת ממני לקום מהמיטה למצב ישיבה, לוקח לי טיפה יותר זמן תוך כדי שאני נאנקת מכאב באיזור התפר היא מרימה עליי את הקול ואומרת לי ״אני צריכה שתקומי למה את לא קמה״. הסברתי לה שקשה לי והיא פשוט נתנה לי תחושה ככ רעה שהדמעות יצאו מעצמן. נסעתי לבדיקה, סיימתי ובאו לקחת אותי חזרה למחלקה, אבל הנהג שלקח אותי חזרה לא מתפקידו להחזיר עד למחלקה לכן הוא השאיר אותי בלובי של מיון נשים בעודי צריכה לחזור למחלקה (מרחק הליכה אבל אני על כסא גלגלים בלי יכולת לזוז) והתקשר לצוות תחבורה של מחלקת יולדות שיבואו להחזיר אותי למחלקה ונאמר לו שמגיעים אליי בתוך כמה דקות. חיכיתי בלובי חצי שעה, הטלפון שלי נכבה ולכן לא היה לי עם מי לדבר ואף אחד לא הגיע להחזיר אותי. הייתי צריכה לקום מכסא הגלגלים ולהתחיל להתהלך צעד צעד עד שהגעתי למחלקה חזרה, כעבור הרבה זמן ובוכה מייאוש. חזרתי למחלקה לזמן ביקור עם אחותי ואמא שלי, בו בכל רגע שיצאתי בניסיון לאכול הוחזרתי למחלקה מסיבות שונות, טיפולים שסובלים דיחוי ולאו דווקא צריכים להיעשות בזמן ביקור, בזמן שכל היולדות מבלות עם המשפחות שלהן ואני לא מצליחה. לאחר שבוע של לקיחת בדיקות דם שמראות את אותה התוצאה ובדיקת CT בטן שהייתה צריכה להיעשות מהיום הראשון שסבלתי מחום (חום לאחר ניתוח מחייב בדיקה של זיהום), מסתבר שאני סובלת מזיהום באיזור הניתוח וכרגע איאלץ להישאר פה בתקופה הקרובה להמשך טיפול שלא ידוע לטענת הרופאים. בעלי ואמא שלי כל הזמן מבקשים הסברים על מצבי מהאחיות במחלקה, ובכל פעם מחדש נתקלים ביחס מזעזע, בצעקות, לגלוג ואפילו צחוק. ועוד משהו נוסף למקרה שזה לא הספיק, אני נמצאת פה במשך שבוע אז האחיות לוקחות כמובן מאליו שמצבי השתפר, כאשר אני מבקשת שיבואו לבדוק אותי או לתת לי איזשהו טיפול הן אומרות לבעלי ״היא יכולה להגיע אלינו״. תל השומר חשבתי שאתם בית החולים הכי טוב בארץ, חשבתי שאני בידיים טובות ועכשיו מה שנשאר לי להגיד שאתם פשוט בושה! מקווה שבעקבות הפוסט הזה אציל יולדת שעומדת לעשות טעות.

בבקשה אני צריכה עזרה עם בן שלי בן שנתיים שבוע הבא כמעט ולא מדבר רק מילים בודדות המנהלת של הגן לא מפסיקה לשלוח לי הודעות כל יום שהילד נשך 2 או שלוש ילדים ואת המנהלת והסייעות . בבית הוא לא נושך (מציינת ) והיום היא החליטה להוריד אותו לגדולים וגם שם הוא נשך . (האם מבחינה חוקית מותר לה להוריד אותו לקבוצה בוגרת יותר ממנו ? ) היא מתעקשת איתנו לטיפול בסכום של 3.000 ואין באפשרותי לשלם סכום כזה בעלי מפרנס יחיד הגשתי טפסים לקופת חולים וזה לוקח זמן והיא לא מעוניינת לחכות מבחינתה אני מרגישה שכל רגע היא תומר לי שהיא מוציא לי את הילד מהגן מה עושים במצב כזה ? היא נותנת לי הרגשה נחרצת והיא מעוניינת שהוא יצא מהגן אם הוא לא יקבל טיפול . אני עם תינוקת פחות מבת שנה בגלל היסטוריה רפואית אני לא יכולה לשלוח אותה למסגרת . בבקשה חוות דעת מה החוק אומר ומה באפשרותי לעשות בנידון מציינת שבדקתי טלפונית עם שתי מטפלות ושתיהן אמרו לי שנשיכות בגיל הזה זה נורמלי אין לזה רמה וצפי של כמה נשיכות או כמה זמן . עד שהילד מתחיל לדבר. וזה גן פרטי מציינת ,המנהלת היא ההיננה הבעלים של הגן היא רק מנהלת אותו .