אין כל כך מה לעשות..להבין שההורמונים עדיין משפיעים עלייך ולכן את יותר קצרה וחסרת סבלנות. אבל העצה הכי טובה זה פשוט להתעלם ממה שניתן, להתייחס רק למה שמתאים לך ולא להתרגש. אחרי לישה לכל אחש יש מה להגיד ולהעיר(לא רק לחמה) והחוכמה היא לדעת לסנן. תנסי לחשוב שהחמה הייץה אמא שלך- היית יותר סבלנית נכון? אז תנסי את זה. שיהיה המון מזל טוב ובשעה טובה:) גדלו אותו בנחת

האמת, אני ממש מבינה אותך. לא היה כמעט אותו הדבר רק עם אמא שלי.. יש הרבה דברים שהם עשו כשהיא הורים שהיום ידוע שהם פחות טובים. בנוסף להרבה יש את הגישה של "לדור של היום יש כל מיני סגנונות" או "אני כבר גידלתי ילדים והכל בסדר".... אני הנרתיק עד גיל שנה. ולאמא שלי תמיד היה מה להגיד... אולי העיר עוד רעבה, מה רע במטרה? עכשיו זה כבר פינוק.... כל מיני פניני חכמה.. לקחתי אותה הצידה והסברתי לה ממש במילים האלו "אני אוהבת אותך מאוד. לכן כל דבר שאת אומרת לי, אני לוקחת בשיא הרצינות. אבל גם חשוב לי לעשות דברים בדרך שלי וכמו שאני רואה לנכון. אני ממש אעריך אם תתחשבי בדרך שלי ותתמכי בי. זה יעזור לי כל כך." זה מאוד עזר. לא בהכל. עדיין היו ויש עדיין הרבה דברים שקשה לי איתה, אבל היא יודעת לקבל יותר טוב הערות... ובכללי, את אפילו לא חודש אחרי לידה..... זה בסדר להתעצבן ולכעוס. את לא מגזימה, ולא כמה דברים שכתבת שגם אני הייתי מתפוצצת מהם... רק צריך לקחת אוויר ולדעת להגיד דברים בצורה הנכונה... אולי לצמצם את כמות הזמן שהיא לידך לתקופה מסויימת... בהצלחה!!!

ואי זה בדיוק אבל בדיוק מה שיש לי עם חמי! מאז הלידה לא יכולה איתו.. כל דבר שהוא עושה/אומר מרתיח אותי.. שונאת להיות בסביבתו... מקווה שמתישהו זה יעבור חחח אין לי ככ עצות לתת לך כי אני פחות או יותר באותו מצב

למה היא מרימה לילד בן שלוש שבועות את הידיים ומנסה להעיר אותו זה הרתיח אותי יותר