פורקת. 3 שבועות אחרי קיסרי לא פשוט.ועם זאת גם החופש הגדול והיינו אני ובעלי עם הילדים ולחץ ובלאגן. כמיבן שעבד אבל בין לבין לקח חופש כי הרי אני אחרי ניתוח. אתמול משום מה הוא רב איתי וירד לפסים נמוכים ביותר. וקילל. והתלונן על המצב בבית . שזה חוצפה כי אני כן עושה מה שאני יכולה.והתינוק לא רגוע ובוכה המון ואני מספיקה מה שרק יכולה ומרגישה התמוטטות כבר. הוא ישן רצוף בעוד שאני כל שעתיים וקצת קמה להאכיל. ואיני מניקה .ככה שהוא כן יכול לעזור.אבל מחליט שלא בגלל שקם מוקדם (אז מה!!). הוא ירד לפסים נמוכים. פגע בי מאוד. חוסר כבוד .רבתי איתו. כרגע לא רוצה להשלים ולא רוצה איתו כלום. היום בבוקר בא להביא לי נשיקה והזזתי אותו.. פתאום אני מעניינת? שום חיבוק שום כלום. רק מתלונן שלא יוצא לא נפגש עם חברים וכו ואני משחקת???? אני לא מוכנה לסלוח לו והוא חושב שכל פעם שיפגע בי מילולית אני אסלח. וממש לא . רציתי פשוט בבוקר להעלם. לא להיות פה. במקום לתמוך בי קשה לי מהניתוח הגוף שלי עייף .אני עייפנ. התינוק לא רגוע. והילדים רוצים צומי שלי למה לאמלל? מאוד פגועה .בא לי להיפרד ממנו. ממש ככה. לא בא לי להיות איתו כבר עם יחס שכזה . גבר שלא מכיל ולא תומך .