באלי לבכות... אני בהריון ראשון. שנינו בני 26... אני מאוד רציתי את ההריון הזה ובעלי הסכים אחרי זמן רב שרציתי... לא תכננו שאקלט על הפעם הראשונה. פשוט נס.. שנינו היינו בהלם. היינו בטוחים שיקח לפחות כמה חודשים. כשגילינו על זה התשובה שלו הייתה "אם את מחייכת אז כנראה שזה משהו לא טוב בשבילי" והוא צחק תוך כדי. צחקתי איתו גם ואמרתי לו שאני בהריון. יום יומיים אחכ היה לנו פיצוץ מטורף. הוא הטיח בי שהוא לא מוכן לסבול את זה שאני לא אעשה דברים בגלל שיש לי רגישות לריחות ואבכה לו על כל ריח קטן. בכיתי את החיים שלי... ויצאתי מהבית להירגע. אחרי שחזרתי הוא ניסה להיות נחמד יותר... אבל לא התנצל. אמרו לי שגברים לוקח להם זמן לעכל. אז נתתי. אבל עדיין הבחילות, העייפות והריחות שם ולא נרגעו. אם אני אקיא הוא ישמע, אם משהו יגעיל אותי הוא יראה פרצוף ואולי גם רפלקס של הקאה. שמרתי על אש נמוכה אבל לא לחלוטין. והמשכנו בחיינו.. הוא יודע שיש עובר בבטן שלי אבל כל עוד מדברים עליו הכל טוב. הוא הגיע איתי לבדיקת דופק ראשונה.. אני רעדתי מהתרגשות... נפעמתי מכל רגע שראיתי את הקטני שלי על המסך. לדעתי גם הוא התרגש. הבין שזה נהיה אמיתי. כשיצאנו הוא אמר לי בצחוק של ממש "קיוותי לרגע שלא יראו כלום"... ממש לא צחקתי. כעסתי. אבל הצלחתי להבין. הוא מגיע איתי לבדיקות אבל לא מוכן להיות מעורה מעבר. לא מוכן להקשיס לצרות שלי. כן לקח אותי למיון השבוע כשחא הרגשתי טוב. מרגישה שהוא שם בשבילי אבל גם לא שם. כאילו הוא לא מצליח לעכל את העניין לחלוטין. אני שבוע 9 והשבוע יצא לנו לדבר סיפרתי לו שיש בדיקה שנקראת שקיפות עורפית. הוא אמר שלא מעניינת אותו מה זו הבדיקה הזו אבל הוא מגיע לבדיקות ואני לא צריכה לפרט לו ככ הרבה... ממש קשה לי. עכשיו שוחחנו בטלפון והוא אמר לי שהבחילות והעייפות שיש לי זה פסיכולוגי לחלוטין ואני יכולה לשלוט בזה. נו שמעתן על דבר כזה?! אמרתי לו גם ההקאות פסיכוחוגי? הכאבי מחזור והחזה?? אז הוא ענה "אלה לא. אבל את גורמת לעצמך להרגיש רע יותר". ואז אמרתי לו במהלך השיחה "על מי אני אשען אם לא עליך?" אז הוא אמר על אמא שלך. ואז שתקתי.. ואז הוא אמר שכל פעם שמדבר איתי השיחה נהיית כבדה ושנדבר כבר ואמר בי. ואני יושבת לי פה ובוכה... ומרגישה שאין לי שותף אלא עציץ שבא איתי לבדיקות ורע לי וקשה לי ככה. שבמקום שנתלהב יחד אני מתלהבת לבד....