שבוע טוב. היה לי סופש קשה ממש.. אני בדיכאון אמיתי כבר. בשבועיים האחרונים אני מרגישה את זה במיוחד, למרות שזה תמיד היה ככה אבל עכשיו זה באמת פוגע בי כבר הבת שלי בת 1.8 מעדיפה את אבא שלה, בעלי על פני. הוא באמת אבא מדהים ולוקח אותה הרבה מהגן ויש להם המון זמן איכות יחד בעוד שאני תקועה בעבודה וחוזרת מאוחר מרבית השבוע, אבל מעולם זה לא היה כמו הפעם. היא קמה בלילה למוצץ ואיך שרואה שזו אני זאת שהגיעה היא מקבלת עצבים ברמות, בוכה ומשתוללת עד שאבא שלה בא- רק שם נכנס לחדר והילדה נרגעת. היא לא מוכנה שאני זו שאוציא אותה מהמיטה בבוקר.. כשהם חוזרים מהגן ואני בבית היא מקבלת עצבים רק שרואה אותי עומדת בדלת. אני באמת פגועה, הלב שלי שבור ואני לא מפסיקה לבכות כבר מאתמול כי באמת שזו ההרגשה הכי נוראית שאפשר. אני יודעת בליבי שאפשר לשנות את זה בזמן איכות של שתינו ובאמת לבנות את זה כדי שזה ישתפר. אבל כרגע אני פשוט פגועה. לא יכולה לראות אותו ואותה. אני באמת שבורה.

שבוע 34 התכוציות כאלה משני הצדידים בבטן לוחץ כזה לא נעים מזה