משתמשת פורטי31 באוגוסט 2019 בשעה 18:09
דיכאון נורא
היינו עכשיו 5 ימים באילת עם התינוק והילדה והיה מושלם.
חופשה שקיבלנו מההורים של בעלי שכל שנה מחלקים לאח אחר והשנה החליטו להשקיע בנו, החופשה הראשונה שלנו כי תמיד היינו פחות חשובים ובלי אמצעים לפנק את עצמנו היות ואני היחידה בבית כרגע שעובדת כי בעלי סטודנט (המשפחה שלו עוזרים קצת ומבחינתם אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על מה שנותנים)
אני עובדת משרה מלאה וחוזרת הביתה מספיקה להיות שעה עם התינוקי עד שהוא הולך לישון וקצת יותר עם הגדולה שבדרך כלל צריכה להשלים שיעורי בית ולהימרח מול הטלוויזיה כבר... בקושי נשאר זמן לעצמי או אליהם והעייפות נוראית. עכשיו הייתה לי הזדמנות ראשונה מאז ששניהם נולדו להיות איתם, לבלות ולהכיר וכל כך נהנתי. מכעיס אותי האמהות ששמחות לזרוק אותם למסגרות, אני מתה מקנאה בכל מי שעובדת במשרת אם ומקבלת הטבות מהעבודה. החזרה הזאת לשגרה מדכאת אותי ברמה שקשה לתאר, אני שלושה ימים לא מפסיקה לבכות ולהרגיש כמו חרא, אלוהים יודע מתי הפעם הבאה שיהיה לנו כזה זמן איכות ביחד. איך יוצאים מזה?
אמהות
💬10 תגובות
