התייעצות בנושא של חמתי יקירות לא יודעת כמה מכן באמת תוכלו לעזור לי מבחינת המנטליות אבל עדיין אשמח לעצה מה הייתן עושות בנושא. ככה אנחנו מוסלמים ערבים, הבית שלי מעל הבית של חמתי. במהלך ההריון משהו כמו חודשיים כבר אני נמנעת מלרדת לשבת אצלה בגלל חמי. הבעיה שהיא נורא נפגעה שהיא רואה אותי רק כשאני יוצאת מהבית ויצא לי לשבת איתה מעט מאוד פעמים. הסיבה שלי שאני לא יושבת למטה היא בעיקר חמי שהוא אדם נורא קשה והלשון שלו חלקה מאוד ועלול לעצבן אותי גם מילה אפילו הכי קטנה שלו. אני מאוד מכבדת כי הוא חמי אבל יש גבול לזלזול ולכן התרחקתי. איך מדברים עם חמתי מה אומרים לה? חייבת לציין שאני באמת אוהבת אותה אבל המעשים של העבר ושל היום שלי חמי הרחיקו אותי מאוד ולא מסוגלת לראות אותו. בעלי מודע להכל ואומר לי עזבי אותך אבל אני לא רגועה מרגישה שחייבת להסביר את עצמי מולה ולא לתת לה סתם לכעוס עלי. מה הייתן עושות במצב כזה??

פרנטל פלוס היי בנות, אני לא מסוגלת לבלוע את הכדור הזה, הוא פשוט דוחה ברמות קשות (חייבת לרסק כדורים) ניסיתי כמה פעמים וסליחה על הדוחות אבל הקאתי את נשמתי איזה כדור אחר אפשר לקחת שיכלול חומצה פולית וברזל?

שבוע 41+2. צירים לא מספיק סדירים במשך שלושה ימים. פתיחה 1 ס"מ החזירו אותנו בלילה ממיון. אצל מישהי מנסיון זה התפתח או פחות? לידה ראשונה.

אני חייבת להגיד לכן שזה יום חג היום🤪 סוף סוף ישנתי 3 שעות ברצף מאז הלידהההה (ילדתי לפני חודשיים)🎉🎉

אשמח לדעתכן, בעלי אתמול אמר לי משפט שהוציא אותי מדעתי. אנחנו נשואים 3 שנים עם ילד בן 2.5. הקשר שלנו ידע עליות ומורדות אבל אפשר להגיד שבחצי שנה+ האחרונה אנחנו במצב ממש טוב, מכילים, מקשיבים, פותחים דברים שמפריעים לנו ובסה"כ באמת בסדר... במשך מעל שנה לקחתי נוברינג למניעה הוא היה מעולה אבל לפני חודשיים התחילו לי דימום איתו והרופא יעץ לי לעבור לגלולות בינתיים. זה בילגן לי ממש את הסדר של המחזור ויוצא שמאז שהתחלתי לקחת את זה אני ממש כל שבוע עם דימום כזה או אחר (חלק ממש מחזור וחלק רק דימום קל שלא אוסר אותנו. אנחנו שומרים טהרה) בקיצור אפשר להבין שזה קשה לי, מציק ולא נח והופך אותי גם מבחינה הורמונלית... חוץ מזה בשבועות האחרונים התברר לי שבעלי בגד באמון שלי וחזר למשהו מסויים שכבר עזב מזמן והבטיח מאות פעמים שלא יחזור אליו. שפכנו כסף על טיפולים בשבילו והוא כל פעם מחדש לא הצליח. ועכשיו שוב. מבינות את המתח והלחץ סביב זה, אבל אני פתחתי איתו הפעם את הדברים בלי לכעוס. חיבקתי, הסברתי, אמרתי שאני אוהבת ונלחמתי כל הזמן הזה על הבית שלנו אבל ככה אי אפשר יהיה להמשיך. הוא הלך למטפל חדש ונפתח שם יותר גם על דברים שהיו לו בעבר (עליהם לא דיבר עם המטפלים הקודמים) הוא אפילו הודה לי מאד על הזמן על איך שאני רגועה הפעם הזאת ומבינה אותו ורק רוצה שיהיה לו טוב. אבל באיזשהו מקום הלחץ שלי צריך להתפרק... ובשבועיים האחרונים (מאז שגיליתי) הבית די הפוך ולא מתפקד כרגיל (אחרי שביום יום כולל בסגר שהילד היה בבית, הבית מתקתק) בקיצור מה שאני מתכוונת זה שיש ארוחות לכולם, אבל יש יותר כלים בכיור, יותר בלאגן, נערמו הרבה כביסות (גם נקיות וגם מלוכלכות) וכזה... אני לא נלחצת, יודעת שכשמבולגן לי בפנים זה יכול להתבטא איכשהו ושמחתי שזה לא היה בהתקפות עצבים עליו ועל הילד. אתמול הוא היה ביום חופש - שטף כלים ושכב כל הבוקר במיטה. אחה"צ אני לקחתי את הילד לגינה, שיחקתי, האכלתי, קיללתי והשכבתי לישון. הוא יצא ללמוד למבחן וכשחזר בערב אומר לי "אני מבין שאת סיימת עם הבית!" כל כך התעצבנתי, אמרתי לו הכל ושיגיד תודה על הרוגע ועל איך שאני מתפקדת למרות כל המצב איתו ולמרות כל הדימומים והבלאגן ההורמונלי שקורה לי בגוף לאחרונה. אז הוא אומר לי "בסדר. זה לא אומר שהבית צריך להראות ככה, תלכי לסלון תראי כמה דברים שלך יש שם. היום בבוקר גם לא היתה לי חולצה ללבוש..." נפגעתי ממנו מאד!!! כילו רק אני צריכה להכיל ולהבין את המתחים שלו והוא לא מצליח להבין שגם אצלי זה צריך להתפרק איכשהו. אני עובדת, אני סטודנטית, אני אמא ואישה - והכל כל כך משתדלת להיות מושלמת, אז למה הוא נתפס על זה???? בלילה הלכתי לישון בלי לדבר איתו למרות שאמר לי לילה טוב. עכשיו יצא לעבודה ואני מתוסכלת ובוכה פה בבית. מרגישה אפס הבנה והכרת תודה ממנו

שבוע 29 אני לא מרגישה בעיטות, מרגישה שהוא זז ולוחץ לי בצד שמאל ויורד זה גם נחשב תנועה? מה עושים? גם שנשכבתי על צד שמאל זה היה בעיטות עדינות יש מצב שאין לו כבר מקום?