איזה מאמי ריגשת אותי... מסכימה איתץ זה קשה אני לא יודעת מה אעשה שאצטרך לשלוח את הבייבי לגן.. מאחלת לו בהצלחב מקווב שהוא ביידים טובות. אולי תלכי מדי פעם לבקר.. תראי את היחס

גם הבת שלי נכנסת ומעכשיו שבורה כמוך, גם עושה זאת בכח, ממניעים אישיים, אק אמא לאמא מבינה את זה .בהצלחה לילדינו

תהיה תקופת הסתגלות לך ולה זה יעשה טוב לשתיכן היא תתפתח חברתית וגם את . גם לי היה ככה גם כשנשארתי שנה בבית , בכל גיל שהתינוק יעבור למסגרת זה יצבוט בלב. זה נרגע לי כשראיתי אוותו משתלב חברתית, מתפתח ונהנה. כשהוא חזר עם יצירות שעשה בגן צעקתי מאושר והתרגשות. תמיד תעקבי. תתייעצי. אם משהו לא נראה לך תבררי. בראש ובראשונה לא לסמוך על אף מטפלת ב100 אחוזז. לאור כל האירועים ששמענו בחדשות הלב שלי רתח וכאב ולא נרגעתי עד ששמתי מקלט וברוך השם נרגעתי כששמעתי איך מדברים ומתייחסים לילדים. גם עכשיו לא נחה על זרי הדפנה , הוא בספטמבר עובר לכיתת גדולים באותו מעון וגם שם אשים מקלט בתקופות מסויימות . הסייעות טובות אך מבחינתי כולן בגדר כבדהו וחשדהו. שיהיה בהצלחה ובשמחה

בדיוק במצבך קשה לי ממש לחשוב על זה אני מנסה להדחיק את זה שיש לי עוד פחות מחודש ומנסה לנצל פתאום יותר כל דקה ודקה איתה אפילו שבאמת אני מבינה שזה בעז״ה יהיה טוב לשתינו שיגרה וחברה והרבה עוברות את זה ושמעתי שזה עשה רק טוב לאמא ולילד אז מנסה להתעודד