גם אני הייתי עם הבכור שלי עד 10 חודשים בבית. אני זוכרת שהיה לי מאוד קשה הרבה פעמים (הרבה אני גם שכחתי/הדחקתי חחח) אבל מצד שני את עדה לשלב ככ קריטי בחייה ובהתפתחות שלה. תנסי להינות מעבר לקושי כי בסהכ זה גור קטן שרק רוצה שיטפלו בו וישחקו איתו - הם לא רוצים ולא מתכוונים להקשות.

אני עבדתי בתור מטפלת בתינוקות מלא שנים עד שהפכתי להיות אמא ... והבנתי שבלי סבלנות קשה להיות הורה. פיתחתי עור של פיל , לא מתרגשת מבכי, לא מתרגשת מדברים שליליים.להפך , מסתכלת על הדברים הטובים והם מעניקים לי כוחות להתמודד עם הכל. ישנם לילות מאתגרים בהם הקטנה שלי יונקת כל שעה עגולה. אני כמו זומבי , אבל כל פעם אני מזכירה לעצמי שזה זמני וחולף עוד רגע ואין טעם להתבאס או לאבד את זה. . . אין לי עזרה מאף אחד חוץ מבעלי .. הוריי גרים בצפון.ואמא של בעלי , לא באמת באה לעזור שהיא מגיעה פעם ב... נשאר רק להתמודד , לנשום , לנוח כשאפשר .וזהו .

גם לי אין עזרה מאף אחד חוץ מבעלי זו תקופה שחולפת עם כל ההאתגרים צריך להסתכל על החיובי אחרי בכי בא החיוך שלהם , המגע הרך והנעים, הריח הממכר תיזכרי בהריון כמה כבר רצית ללדת ולהתחבק איתה כשהיא נחה פשוט תנוחי גם אם לא יכולה להירדם פשוט תעשי דברים שעושים לך טוב בזמן שהיא ישנה. הם גדלים כל כך מהר ולכן לנשום עמוק

תודה לכולן 😘