משתמשת פורטי28 ביולי 2019 בשעה 07:59
מישהי התמודדה עם זה?
מאז ומתמיד הייתי ילדה רגישה, כשהתבגרתי זה התחלף במחשבות מלנכוליות ואף אובדניות. אף פעם לא הגעתי לכדי מעשה (אולי מפחדנות). לצד זה אני גם בנאדם אופטימי ושמח, עם עליות ומורדות כמו כולם.
לא יודעת אם אני היחידה או שכולן ככה או לפחוץ חלק מהנשים, יש לי המון פעמים קול קטן בראש ש"מתנכל" אלי וקורא לי מפגרת, מטומטמת, כאלה.
יש לי משפחה ובעל מהממים ותומכים שעוזרים לי תמיד, החיים שלי דבש. רק הקולות הפנימיים מפריעים לי, תמיד. עכשיו עם הילדים זה בכלל תופס אותי לא מוכנה הרבה פעמים כי אני מצד אחד מרגישה אמא רעה ומצד שני לא רוצה שהילדים יחיו בלי אמא ובנוסף עם החיים שלי ועושים אותי מלאה ומאושרת. יש לי תחביבים וחיי חברה ופשוט הדימוי העצמי ברצפה.
מישהי חוותה ויכולה לשתף
אמהות
💬4 תגובות
