סיפור הלידה שלי 🎀 אז הכול התחיל מפוסט שכתבתי פה בשבוע 39+5 שהיה לי דימום התחתונית בלילה שבין שרביעי לחמישי. עליתי למיון ושוחררתי בבוקר בגלל שזה היה הפקק הרירי. אחרי כמה שעות התחילו לי צירים, התחלתי לתזמן אותם והם היו כל עשר דק. עד השעה שמונה בערב היה לי כבר ציר כל חמש שש דק סחבתי בבית כמה שהיה אפשר. בשעה 11 וחצי בלילה יצאנו למיון שוב עם צירים כל 4 דק. בדקו לי פתיחה הייתי במחיקה 100 ועם פתיחה של 2 וחצי אצבעות. נכנסתי למקלחת בקבלה עם כדור פיזיו ולאט לאט הצירים התחילו להתגבר וביקשתי כל הזמן אפידורל. האחות אמרה לי שנחכה לפתיחה יותר גדולה ושאפשר לתת לי גז צחוק לבנתיים, הסכמתי וזה היה טיפה מפחיד בהתחלה עד שהבנתי מה אני אמורה לעשות ולהרגיש וכל פעם ששאפתי הייתי מתרחקת ובסף הכאב של הציר הייתי חוזרת בשביל לנשום רגיל. בקיצור אני מתחננת בין ציר לציר שיביאו את המרדים וכל פעם אומרים לי שהוא מתעכב קצת ואני עם כאבי מוות עד שפתאום הרגשתי שיש לי לחץ מטורף למטה והמיילדת רואה שנפקעו לי המים ואחרי זה עוד יותר לחץ המיילדת בדקה פתיחה והייתי בפתיחה מלאה עם הראש של הילדה בפרינאום עשר דק לחיצות בלי אפידורל וחתך קטן והיא הגיחה לעולם. בגלל שהכול התקדם כל כך מהר אני לא יודעת להגיד מתי כל דבר היה אבל הגעתי ב12 וב6 בבוקר ילדתי. חסדי ה' שזה התקדם מהר כי בלי אפידורל זה פשוט גיהנום.. אז רק התפילות באמת עזרו לי כי זה רק אנחנו ובורא עולם.