רוצה סתם לפרוק לא ממליצה לקרוא לבנות בהריון ראשון או לכאלה עם לב חלש הריון ראשון 42 שבועות ללא תופעות הריון קליל (30 קילו) עד היום האחרון עוד עבדתי עליתי על סולמות נסעתי על אופנוע שום בחילה ובכללי ממש קל ואז זה בא הציריםםםם וכן גם אותם עוד איכשהו סבלתי פתיחה 7 וזה התחיל להסתבך עשו אפדורל לא טוב הרגשתי הכל לא האמינו לי לא הבינו אותי למה אני בוכה הריי אני עם אפידורל?! בודקים רואים לא טוב מתחילים להתווכח שאין זמן לחדש ואני עוד שניה בלידה התחננתי לניסיון נוסף- יש הצליח!! מתחילה לידה התינוק נתקע כלום לא זז עוברים מלא שעות ממילדת אחת כל המחלקה אצלי כולם כולם היו אצלי הוחלט וואקום אני חצי בן אדם אין לי כח לכלום יאללה לחתוך- חותכת חותכת חותכת דיי מישהי אומרת לה אין יותר מה לחתוך התינוק עדיין תקוע קושרים לי את הבטן כולם עליי מנסים להוציא והנה הוא יצא 4500 קילו של שלמות!!! שששש... ששש שקט למה הוא לא בוכה? שמים אותו עליי ולוקחים אותו מיד אין תגובה ואני שואלת שוב למה לא בוכה? אין חמצן צריך להנשים אויי הקלה הנה הוא בוכה ואז מתחיל ויכוח לתינוקייה או לפגייה? בסוף הוחלט פגייה אינקובטור וחמצן העיקר חיי!!!! ואז אני רואה כתמים רואה מטושטש בוםםםם כולם רצים אליי- לא זוכרת כלום מתעוררת ושוב הכל כתמים שוב רצים אליי אי אפשר להעביר אותי לחדר התאוששת כל תזוזה ואני מאבדת הכרה נגמר ב3 מנות דם תודה לאל נגמר 6 שנים לקח לי שוב האומץ הזה להיכנס להריון שני בום- תאומים ועוד זהים שילייה אחת הריון בסיכון מתפטרת מהעבודה מתנתקת מהכל כל כולי בהריון הזה התחיל קליל אבל עם בחילות ואז זה בא הסימיפיזיוליזיס הדבר הארור הזה כאבים לא מהעולם הזה סיוט שלא נגמר בין בדיקה לבדיקה הקטנים גודלים יפה ואני מיום ליום נחלשת סובלת כל כך שונה מההריון הראשון ואומרת לעצמי לפחות הלידה תיהיה קלה תחילת שבוע 30 מתאשפזת בהיי ריסק בין לבין דימומים מפחידים חושבת שזהו נגמר ההריון כל פעם הלב נופל ואז זה מגיע חייבים לילד אבל אין פתיחה אין כלום צירים לא סדירים בבקשה תנו כמה ימים- לא אין אפשרות. מנסים טבעי לא הולך הקטנים חייבים לצאת קובעים קיסרי - בוכה לא ככה רציתי זאת הייתה אמורה להיות לידה קלה נכנסת לניתוח מוציאים את הקטנים במשקלים טובים ואני אני שוב מאבדת את זה הדימום לא מפסיק שמים לי בלון בתוך הרחם שיעצור את הדימום נותנים 3 מנות דם מעבירים להתאוששות הפעם לי אין חמצן מחברים מכשירים מנשימים ואז מחברים מכשיר שעושה עיסוי למניעת קרישיות דם זהו סוף סוך מגיעה לחדר יולדות צריכה לקום לזוז לא יכולה כלום אי אפשר הכל כל כך כואב הסבל בלתי נסבל את הילדים 3 ימים מאז הלידה לא ראיתי הגוף כואב רוצה לבכות ןאין בי את האומץ החוויה הכי קשה שעברתי והנה שנה אחריי אני בהריון שהקדים את עצמו בשנה כן רציתי עוד ילד אחרון אבל לא כזה מהר אני שמחה ומאושרת מתרגשת מחדש כיאילו זה ההריון ראשון ואז זה בא מה יהיה הפעם? כל לידה אצלי יותר קשה מה כבר יהיה הפעם לא רוצה שוב קיסרי לא רוצה!!! בא לי לצעוק לא עוד פעם! אבל יודעת שיש מצב גדול לכן יודעת שקל זה לא יהיה הפחד הזה שולט בי