פיצוץ עם הבעל ביום ההולדת שלו😓 חייבת לפרוק😭 קבעתי איתו מתחילת השבוע שיסיים לעבוד מוקדם היום כדי שנצא לחגוג יש לו עסק, אמרתי לו אני מזמינה שולחן במסעדה שמצריכה שעה נסיעה, כמובן איחר כהרגלו כל דבר שאני קובעת איתו תמיד מאחר ולא לוקח אותי ברצינות כשזה משהו שנוגע אליו יכול לצאת מתי שרוצה, ממש התבאסתי והתאכזבתי אני אוכלת את עצמי מבפנים מתקשרת אליו לא עונה, בסוף ענה דיברתי איתו בכעס כי תמיד הורס את מה שאני מתכננת תמיד. אני כמו סתומה התארגנתי וחיכיתי לו ובסוף שלח לי הודעה שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום כי דיברתי איתו בצורה לא יפה, אבל בחייך אני משתדלת לעשות לך כיף ולהוציא אותך מכל הלחץ שאתה נמצא בו שיהיה לנו זמן ביחד, אבל אין התקשרתי אליו כמה פעמים לא ענה כמובן הלכתי לעסק שלו לא מצאתי אותו שם כבר סגר בסוף ענה כשראה שאני לא בבית, וכמובן לא הלכנו לשום מקום בטענה שדיברתי בכעס וזה לא צעקות או משהו, קיצר בכיתי את החיים עכשיו. כועסת עליו מאוד כי הוא עשה לי את זה החלפתי בגדים ועכשיו אני לבד בבית והוא יצא, לא התייחס אליי. אני גם כך כועסת עליו שלאחרונה כל הזמן בעבודה אין לו זמן בשבילי עשה שיפוץ בעסק שלו בחודשיים האחרונים ולא היה בבית הרבה גם לא היה פנוי לי בכלל, עכשיו אני בשבוע מתקדם 35+ קבענו שכשאסיים לעבוד נצא לחופש בגלל השיפוץ לא יצא לנו ועכשיו מפחיד קצת לצאת לחופש אז החליט ששבוע הבא יוצא לבד עם חברים משאיר אותי בבית לבד והיו לי מקודם שבוע שעבר צירים מוקדמים והגעתי למיון, בכל זאת הוא ממש לא איתי בעולם אחר לגמרי לא מבין שעוד מעט אני יולדת הריון ראשון ואני גם כך יש לי פחדים מהלידה מהאחריות והוא אף פעם לא מקשיב ומפחדת מאוד שהוא לא יהיה שם בשבילי לוקח הכל כמובן מאליו, לוקח אותי כמובן מאליו ואני כבר כמה ימים רוצה לשתף אותו במחשבות שלי והוא לא מבין את כוונותיי ארזתי תיקים ורציתי להסביר מה עושים כשיהיה צירים ומה התפקיד שלו הוא פשוט לא שם או בטלפון או בעניינים אחרים ונמאס לי כבר. דיברתי איתו כמה פעמים אם יקרה לי משהו כשתיסע כי אני סובלת מכאבי תופת בידיים יש דלקות קיצר עוברת לילות מאוד קשות ןגם צירים מדי פעם. הוא עונה בשיא קור רוח תתקשרי לאח שלי יקח אותך למיון!! סליחה אבל אני לא צריכה את אח שלך אני צריכה אותך והוא לא מבין רק חושב על עצמו שהוא צריך חופש מהכל כי עברה תקופה לא קלה בעבודה ומגיעה עוד תקופה לא פשוטה בעבודה שלו.אבל מה איתי? איפה אני בכל הסיפור? מה עם הרגשות שלי? שתבינו אני לא בוכה בכלל, יש לי אופי חזק ובקושי בוכה עכשיו בכיתי את החיים כי די כמה אפשר לספוג מרגישה ממש לבד. אין לי חברות לשתף וגם קשה לי להביע רגשות או להישבר מול אחיות שלי או אמא שלי קיצר אין לי אף אחד. שתבינו לקח לנו שנים להיקלט ועברנו דרך מאוד קשה נפשית ופיזית כדי להיכנס להריון אז מה לעזאזל קרה כאן? המשוער שלי באמצע אוגוסט שזו תקופה מאוד לחוצה בעבודה שלו אז הוא אומר לי תלכי עם מישהי לבית חולים ואני אבוא כשאתפנה!! סליחה מה זה הדבר הזה, בחיים לא שמעתי מישהו שמדבר כך או חושב כך.. סליחה שזה מאוד ארוך הייתי חייבת לפרוק כבר כמה ימים רוצה לכתוב פה אבל עכשיו זה שבר אותי לגמרי😭