אוףףףף הלחץ כבר משפיע שבוע 40. עד כה הייתי אופטימית ורגועה ועם מצב רוח סבבה. נמאס לי מהלחץ של הסביבה שכולם (כמובן מדאגה) יושבים ומחכים שאני אלד ושולחים הודעות ודואגים והאלה שסתם חסרי טאקט שחושבים שכיף לי לדדות כמו בטטה ממקום למקום. העצבים שאני מקבלת מזה שלפני כמה ימים כולם אמרו לי "שלא תעזיייייי לעשות זירוז" ופתאום "תבקשי זירוז" והרופאים החסרי רגישות והלא מתואמים בינם לבין עצמם וזה פשוט מציף אותי. אין לי כח להלם של כולם "מה?! אין לך אפילו צירים?" לאאאאא אין לי ציריםםם ואין לי פתיחה ואין לי מחיקה ואין לי כלום ודי! ניסיתי עד עכשיו לעשות מזה בדיחה ולצחוק מהעניין אבל די. מרגישה שאני צריכה לתת דוח מצב לכל העולם בכל רגע נתון. ולהתעלם זאת לא אופציה גם המשפחה שלי וגם המשפחה של בעלי ריגשים ברמות קשות שלא מתאים בכלל להגיד להם לעזוב אותי. בשביל כמה ימים של שקט לא בא לי על שנה של פרצופים.

אין לי כוחות להתמודד עם אמא שלי אמא שלי משגעת מתחילת ההריון . אני אתאיסטית מאז שאני זוכרת את עצמי וכחלק מזה אני לא מתכוונת לעשות ברית מילה לתינוק שלי . ומתחילת ההריון אמא שלי רק רבה איתי על הנושאים האלה , זה מרגיש לי שהיא לקחה את זה כמטרה להביא אותי לעצבים בנושא. כל פעם (עם קשר ובלי קשר)היא מעלה את הנושא הזה וזה מתפתח לריב ולצעקות . זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש לקרוא פה על נשים שמתעצבנות על בני הזוג שלהם או על חמותיהן ורק אני מרגישה שמי שאמורה להיות המפלט הרגשי שלי שזאת אמא שלי מביאה אותי למצבים של טירוף רגשי ועצבים ועושה עלי מניפולציות רגשיות של זיוף בכי וזה פשוט דופק אותי !!! אין לי ספק שאחרי הלידה במיוחד בימים של לפני הברית היא תשגע אותי כדי לעשות ברית ואני אגיע למצב שאני פשוט מנתקת איתה את הקשר כי באמת שאין לי כוחות להתמודד איתה כבר . אני כבר מרגישה שכל המצב הזה פוגע לנו בקשר : אני לא מתקשרת איליה כי כל שיחה חוזרת לנושאים האלה , אני רואה אותה פעם בשבוע למשך שעה שעתיים בארוחת שישי וגם זה דורש ממני כוחות שלא תמיד יש לי ובקצב הזה לא יהיה לנו קשר בכלל ! פשוא מתסכל אותי איך האמונה שלה גורמת לה לאבד את הקשר עם הבת שלה וזה לא מפריע לה או שהיא פשוט לא מצליחה לראות כלום חוץ מהצדקנות האלוהית שלה ! חבל לי להיות עוד אחת מהסטטיסטיקה של הדת הרסה את המשפחה 😢

אז אני אחרי הניתוח ברוך ה׳ אני לא אגיד שזה ניתוח קל לעבור במיוחד לאשה בהריון. החלמה לא קלה. אבל ברוך ה׳ אני והעובר בסדר. תודה לכל המילים המעודדות זה עזר לי מאוד!

יכול להיות שהילד שלי לא יקשר אליי? שאלה מוזרה מאוד. הילד שלי בן 3 וחצי חודשים, לצערי ההנקה לא הצליחה לי ונלחמתי עליה בשיניים. בנוסף לכך אנחנו גרים אצל ההורים. בעלי כרגע לא עובד מבחירה והוא איתי בבית. כלומר אנחנו חולקים בנטל טוטאלית בגידול הילד ובא איתי לכל בדיקה, וכמובן שבבית של ההורים יש את אמא שלי שהיא ממש הורה שלישי לכל דבר, מאכילה מקלחת והכל. וגם אחותי שעוזרת מדי פעם. בקיצור יש לי מלא מלא עזרה. וזה כיף וחלומי ומקל עליי מאוד את ההתאקלמות של חוויית האמהות. אני מרגישה שאני אמא מאוד חמה ואוהבת לקטן שלי ומשתדלת לחבק ולעטוף אותו בכל הזדמנות ולתת לו את כל החום האמהי שבעולם, אבל יחד עם זאת בגלל שאין לי איזה "בלעדיות" או טוטאליות עם הילד אני חושבת.. למה שיהיה לו קשר בלעדי איתי כאמא שלו? אולי הוא ירגיש איזה ריחוק מכך שהטיפול וההאכלה בו מתחלק בין הרבה אנשים? רואה את חברות שלי שמניקות והבעלים בעבודה רוב היום, הילדיםש שלהם ממש קשורים אליהם בגלל הטוטאליות והאינטנסיביות של הקשר שלהם. אני ממש מאבדת את הבטחון שלי כאמא מיום ליום, שלא התנסיתי באמהות ב100% כי מה ההבדל ביני לבין בעלי או אמא שלי שחולקים את הטיפול בילד שווה בשווה? סליחה על החפירה ומקווה שהסברתי את עצמי נכון

שבוע 5+ נקודת דם בניגוב מה זאת אומרת האם זה דבר חריג

היי בנות מי איתי כבר ילדה?? ❤