גירושים זה סוף העולם? צריכה עידוד. מתגרשים אחרי כל ניסיון אפשרי להציל את הבית שלנו. באמת ניסינו הכל אבל פשוט אי אפשר לחיות ככה. למה אני מרגישה שזה סוף העולם? שיותר לא יהיה לי טוב? הלב כל כך כואב כל הזמן והדמעות לא מפסיקות. וזה לא חדש! זה כבר מתארך כמעט שנה ועדיין הלב שלי לא מקבל.. ועצוב לי, כל כך עצוב לי. יהיה לי עוד פעם טוב? הוא היה אהבת חיי
אמהותאמהות
💬15 תגובות

תגובות (15)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 ביולי 2019 בשעה 10:45
תמיד יש אור בקצה המנהרה ! הייתי מאורסת 5 פעמים. כל פעם שלוש שנים / שנתיים מהחיים . עד שהיה מתפוצץ בפנים בגיל 30 - הפקסתי הכל והתחלתי להנות מהחיים. לא רציתי זוגיות. רציתי להכיר את עצמי.עשיתי טיפול , עברתי תהליכים . ורק בגיל 34 הכרתי את בעלי . ומצאתי סוף סוף את הגבר שרציתי .. אז הכל פתוח. תהני מהחיים. תהיי מאושרת ממה שיש לך .. ואת תראי שהכל יקרה בזמן הכי מדוייק והכי נכון לך.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 ביולי 2019 בשעה 11:14
צודקת יולי בכל מילה...
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 ביולי 2019 בשעה 11:15
תודה ליטל ❤
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 ביולי 2019 בשעה 11:29
גירושין זה לא סוף העולם! כמו שפרידות ודברים אחרים הם לא סוף העולם. בדרך כלל הפחד נובע מהפרידה מהמוכר והפחד מהלא נודע. רת כבר בתוך התהליך תתחזקי עבור מה שיש לך! את יכולה ואת תצליחי להתמודד לבד כי כניראה שהזוגיות שאת כרגע נימצאת בה לא נכונה ולא טובה לך. ברגע שתצאי ממנה ותשחררי ותיפתחי לעצמך ולדרך חדשה את תראי כמה את לביאה! לא ציינת אם יש ילדים אבל אני אומרת שגם אם יש ילדים בריא יותר בשבילם אמא מאושרת מאשר אמא שנמצאת בזוגיות בגללם כדי לא לפרק. את תצאי ואת תתמודדי כמו גדולה כי את יכולה! שולחת לך חיבוק!❤

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

מאמינה שאני מוכנה לשתף את סיפור הלידה השלישית שלי והמדהימה ביותר. כותבת מאנונימי כי הסיפור פחות שיגרתי אבל אני עדיין מרגישה שזו שליחות לנרמל לידות בית. יום חמישי, ה 10 במרץ, אני כבר 40+4, קמה ב4 וחצי עם ירידת מים קלה, ורואה את הפקק יוצא בשירותים . מתחילה להתרגש, אבל לא מבחינה בצירים. דברתי עם המיילדת שלי, שהמליצה לחזור למיטה, ולנוח כמה שיותר. בתוכי ידעתי שהצירים יתחילו כשהילדים ימצאו בבוקר מהבית. אנחנו גרים בארה״ב, וחמי הגיע לעזור, אז ב 8 וחצי הוא לקח את הגדול לגן והתחלתי להרגיש צירים קצרים אך בהחלט מורגשים פשוט לא סדירים. ב 10 וחצי הוא יצא עם הקטן (האמצעי כיום) לקניות ואז בשניה הכל נהיה אינטנסיבי יותר. קצת לפני שיצאו, חשבתי שאני צריכה להעסיק את עצמי כדי להעביר את הזמן אז התחלתי להכין בצק לחלות, אבל בקושי הצלחתי להעביר אותו מה מיקסר לקערה לטפוח, כבר היה לי קשה להתרכז בדברים אחרים, וביקשתי מבעלי לחבר אותי לטנס יוניט ולהתחיל לנפח את בריכת הלידה. הטנס עזר מאוד מאוד, ובנוסף קניתי פרןג׳קטור גלקסיה שפשוט היפנט אותי. ב 11:45 ביקשתי מהמיילדות שיגיעו, ותוך 10 דקות אחת כבר הייתה אצלי. אחרי שאירגנה את הכל היא בדקה לי פתיחה. הייתי בטוחה שאני אולי 4 ס״מ לפי האינטסיביות (בכל זאת עברתי כבר 2 לידות טבעיות) אבל הייתי כבר הפתיחה מלאה עם הראש נמוך. אבל היא אמרה לי שזה ממש לא אומר שצריך ללחוץ, ופשוט להקשיב לגוף. נכנסתי לבריכה, והיה ממש מרגיע וטוב, בין ציר לציר (שהיו כל 5 דקות ל 30 שניות) עדיין עוד הייתי אני. באיזשהו שלב הרגשתי צורך ללחוץ אבל משהו הפריע לי והרגשתי שחייבת להתפנות. זה לא הלחיץ את המיילדות אמרו שאין בעיה ללדת מעל האסלה, והן פה בשבילי ולעדות מה שהגוף אומר. ובאמת הייתי חייבת להתרוקן והתרוקנות מלא. כשיצאתי מהשירותים לא היה מצב לחזור לבריכה, פשוט הייתי חייבת להוציא אותה. הלכתי למיטה דלי, מצאתי תנוחה ותוך כמה לחיצות היא יצאה ובלי להתכוון גם וילדתי את עצמי, פשוט עשיתי מה שהגוף שלי אמר, נתתי לאינסטינקטים להוביל. באמת חוויתי לידה מדהימה, כמעט בלי כאבים. כחלק מהתואר שלי שבסופו החלום שלי להיות אחות מיילדת (פה זה תואר שני) עשיתי חקר וכתבתי מאמר על לידות בית, וחשוב לי לציין שזו אופציה בטיחותית בדיוק כמו בבית חולים בקרב נשים בהריון בסיכון נמוך, במיוחד אם לא מדובר בלידה ראשונה. **אבל** אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחת, ככה שאני לא ממליצה או לא ממליצה, אני פשוט מנסה לנרמל. זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים 😇 תודה למי שקראה 🥰
הריון ולידההריון ולידה
💬7 תגובות👍15 לייקים