מיון וזה.. אז כן יש לי שנאה כזאת ושמה המתנה במיון. לפני מספר ימים הייתה לי הפרשה שקצת הדאיגה. התקשרתי למוקד אחיות ואמרה לי שאין מה לדאוג, בשביל השקט הנפשי לגשת לרופאת נשים שלי בבוקר.. דבר שלא קרה. אתמול היה לי יום עמוס מחוץ לבית עם התינוקת ובעלי.. התחילו לי כאבי בטן וגב תחתון מטורפים בקושי זזתי, הייתה גם חולשה (כניראה לא שתיתי מספיק). נכנסנו לקניון לאכול משהו ולפני שיצאנו לאוטובוס נכנסתי לשירותים ושוב משהו שהדאיג אותי. כאן כבר ביקשתי מבעלי לגשת למיון(השעה הייתה כבר 7 בערב+) ישר בעלי עשה פרצוף ואמר לי שהוא מרגיש שאנחנו סתם הולכים וזה ואין לו כוח להתקע שם. הסברתי לו שאני רוצה ללכת כי לא הכי רגועה ויש לו 2 אפציות או לקחת את הקטנה הבייתה או לבוא איתי. בסוף החליט שהוא בא איתי עם הקטנה וכל הדרך התפללתי שלא אתעקב שם. נכנסתי לאחיות במיום ב20:10 לקחו דמים ומדדים.. ב20:30 כבר בדקה אותי רופאה. 21:35 כבר היה מכתב שחרור בידיים שלי! 😅😂 כלכך שמחתי כי יודעת שמעבדות דמים לוקח לפחות שעה. בקיצור למי ששונאת מיון כמוני לפעמים בכוח תפילות וידיו של אלוהים הכל הולך מהר וחלק. אגב הכל תקין ברוך השם נתנו משהו לכאבים והמלצות מעקב..😅😍