פריקה של אמצע הלילה... קמה ב-1:30am, אני מניקה אותה ושומעת שעשתה קקי, קמה להחליף לה בזמן שהיא צורחת ואני לא מבינה למה, כשהסתבר שרצתה לעשות עוד קקי...המשכתי להניק עד שנרדמה, אבל אז עשתה שוב והייתי חייבת להחליף לה, והתעוררה...השדיים שלי כבר כאבו ברמות, השעה הייתה 3:00 בערך והחלטתי שדי עם הציצי, שעני מנסה דרכיך אחרות.. נענוע, קול מונוטוני,ערסול ועיטוף ושירים וכדור םיזיו ומה לא! ברקע אני לחוצה מזה שבעלי לא יתעורר מכל הבכי והשירים כי הוא תמיד לחוץ מזה שקם מוקדם לעבודה...עד שאפילו.החלטתי שאני עושה סיבוב בחוץ עם הילדה על הידיים, כשאני חושבת שמי שרואה אותי מהצד יגיד שאני אמא משוגעת, יוצאת עם התינוקת שלה לרחוב באמצע הלילה!!! אבל גם זה לא עזר! הילדה רוצה פשוט ציצי כדי להירדם! בסוף אמרתי שאין ברירה והתגברץי על הכאב ונתתי לה לינוק...אבל כשכבר התחילה למצוץ והפטמות שלי בערו, כבר ניתקתי אותה ונתתי לה מוצץ תוך כדי ערסול וקפיצות על הכדור, והפעם זה עבד, אבל אני נשארתי כל כך מתוסכלת ועל מצפון כי תוך כדי צעקתי די, והפגנתי בשפת גוף שלי ממש עצבים והיא לגמרי מרגישה הכל מן הסתם...וכל הזמן אמרתי לעצמי שאני החלטתי להביא אותה לעולם הזה, וזה לא פייר שאני כועסת או מרימה את הקול, שהיא חסרת ישע ורוצה את הרחם,אבל כל כך קשה כשרמת העייפות והכאב גוברים...התחלתי לחשוב, אולי ההנקה זה לא בשבילי? אולי בשביל השפיות שלי אתן בקבוק, לפחות בלילה, כי אני מכירה את עצמי כשכואב לי בשד או אני עייפה אז רמת הסבלנות שלי ממש יורדת...ואז שוב מסייגת את עצמי שבכל זאת חשוב לי להניק... בקיצור בלבול במוח ובלב, מרגישה מפלצת מאיך שאבדתי סבלנות מולה ולא יודעת איך לשפר את הלילות הבאים... אוף...תודה שאתן פה כדי לשתף...