למה המחשבות שלי כל כך קיצוניות, מישהי עברה משהו דומה? אז אתמול כתבתי פה שגילו אצלנו בסקירה הראשונה מעי אקוגני ושאני בוכה מלא ולא מצליחה להרגע... כמה מקסימות כמו הרגיעו ועודדו... ועבר כבר יום שלם ואני פשוט לא מצליחה להרגע, בקושי נגעתי באוכל או במים היום, ביטלתי את כל התכניות לשאר השבוע בערך, אני יושבת במשרד בפרצוף עגל או בוכה כשאף אחד לא רואה ואני יודעת שאני גם מאוד הורמונלית אבל אני פשוט לא מצליחה להרגע לא יודעת איך בכלל הלכתי לעבודה ומאמינה שהסיכוי טוב שלא אלך מחר וכל מה שעובר לי בראש זה מה קורה אם התשובות לא טובות ועל הפלה או לא במקרה של תסמונת דאון סיכוי טוב שהכל בסדר ואני פשוט לא מצליחה לחשוב חיובי בנות שהיו להן ממצאים או חששות ויכולות לשתף איך ממשיכים ביום יום ושמחים עם כולם על הבטן הגדלה? אני אוכלת את עצמי מבפנים אני לא מצליחה להרגיש שום דבר אחר לא הצלחתי לגעת בעצמי בבטן היום בכלל חוץ מלהורים ולחברה אחת לא סיפרנו על הממצא הזה לאף אחד... בעלי מנסה להתנהג כאילו הכל כרגיל סיכמנו שנספר אחרי הסקירה והוא סיפר בהתלהבות היום לכולם שאנחנו מצפים.. ואני לא מסוגלת...