הבנתי ששנה ראשונה קשה .... אולי תעשו דייט שבועי זה יהיה נחמד לשניכם.... בהצלחה .

חכי רגע מתוקה את רק שבועיים וחצי אחרי הלידה עוד צריך להתרגל למצב הזה.. את מלאה עדיין בהורמונים, לבעלך גם חדש כל הנושא הזה. לאט לאט תתחזקי, יהיה לכם גם זמן לעצמכם ולא רק סביב הילד. וגם.. תדברי איתו על זה שחסר לך לדבר איתו, ולהיות איתו ללא התעסקות בתינוק. בהצלחה מתוקה.

שנה ראשונה מאוד קשה לכולם.גם לבעל וגם לאישה.צריך מלא סבלנות וכוח נפשי וגם פיזי.את אחרי לידה וזה טבעי תנסי להיתעלות על עצמך.לקבל את בעלך אחרי יום עבודה בחיבוק ונשיקה זה מאוד מאוד חשוב להם.כי פתאום כל היחס הולך לתינוק וזה קשה להם מן הסתם

וואו! זוכרת ממש את ההרגשה הזו. כשבעלי היה בא הרגשתי איך זה כבר לא אותו הדבר כמו לפני הלידה. ממצב שכל הזמן דאג רק לי ולהריון פתאום מתעסק לרוב עם התינוק.. פתאום הרגשתי איך הזוגיות חומקת לי בין האצבעות.. לא בקטע של קנאה שהוא מתעסק רק עם הילד ולא בי, להפך, זה ממש שימח אותי לראות איזה אבא אוהב ודואג הוא! פשוט היחס אלי השתנה והכל נהיה טכני כזה.. אחרי 3 שבועות בערך מהלידה החלטנו שיוצאים למסעדה קצת לדבר ולדאוג לזוגיות שלנו, מה אומר! זה ממש ממש עזר! החזיר את הלבבות לאוויר! צריכים להקדיש זמן לזוגיות אחרי הלידה ולהזהר שהמונוטוניות של השגרה לא תגרום לשחיקה. פעם בשבוע חובההה להקדיש שעתיים לפחות לזוגיות! (אנחנו גם שומרים על טהרת המשפחה אז גם השתדלנו לא ליצור קשר רגשי מידי בזמן שהיינו בנידה אחרי הלידה.. מה גם שהיינו חודש בבית של אימי אחרי הלידה אז לא היה לנו כלכך מקום לפרטיות. לא היה פשוט..)