פשוט חייבת להוציא את זה כבר אז מראש מחילה על החפירה אבל זה יושב לי כל כך על הלב שאני חייבת לפרוק... ילדתי לפני 9 חודשים את המלכה שלי אחרי שנתיים של ניסיונות מלא בכי נקלטתי טבעי,נכדה ראשונה מהצד שלי,בלידה אמא שלי לא יכלה להיות איתי מסיבות בריאותיות אחרי שילדתי בכיתי המון אני אפילו לא יודעת למה בקיצור פרקתי את כל הבכי ציפיתי שיבואו לבקר אותי דודים דודות אנחנו משפחה גדולה בלי עין הרע אבל אף אחד לא הגיע אפילו הודעה של מזל טוב לא שלחו לי נפגעתי מאוד מאוד מאוד והתחלתי להתכנס בעצמי ולצבור שזאת טעות אבל בלי שליטה כל כך... שנכנסתי להריון בת דודה שלי נקלטה יחד איתי שהיינו בחודש חמישי נפל לה התינוק לא עלינו כמה פעמים אחרי זה שוב ניסתה ושוב נפל בקיצור ב'ה שבוע שעבר היא ילדה בת ראשונה...והפלא ופלא כלל המשפחה באו הביאו מתנות אפילו כמה פעמים דאגו לעטוף אותה במה שרק תרצה,אני לא מקנאה באמת שלא התפללתי עליה כל כך שתצליח להביא את האוצר הקטן הזה אבל כואב לי ממש שאליי אף אחד לא התייחס כאילו הטלתי ביצה ולא ילדתי, זה נשמע קטנוני וקנאי אבל בחיי שלא זאת הכוונה! כל ההתחלה אחרי הלידה אף אחד לא עזר לי רק בעלי שאם לא הוא בטוח הייתי באיזה מוסד סגור היום... בקיצור כל התקופה הזאת המשכתי להתכנס בתוך עצמי ונוצר לי סוג של הכחשת דיכאון ז'א אני כן בידכאון אבל לא מודה בזה או לא מראה את זה... הכל מציף אותי עכשיו וקשה לי מאוד עם זה וגם אף אחד לא באמת מבין אותי כי זה נראה לא טוב אבל אני לא יכולה להשתחרר מזה...כאילו איפה אני מה נדפק איתכם?!?!הודעה משהו?! פשוט כלום ושום דבר...אמא שלי ממש כעסה עליהם אבל לא באמת עזר... אני לא יודעת למה אני בכלל כותבת את כל זה סתם מעיק עליי כל כך החוסר תשומת לב הזה שהייתי זקוקה לו כל כך שיעטפו אותי אבל כלום לא קרה...חוויתי לידה טראומתית מבחינה נפשית ועדיין קשה לי להתגבר עליה...ביום יום אני מתפקדת כרגיל אבל מידי פעם זה מציף אותי שוב... תודה למי שקראה עד כאן... שבת שלום :)