לא מצליחה לאכול אני כבר לחלוטין אובדת עצות. אני בשבוע 8 לא מסוגלת לאכול. יש לי בחילות אני בקושי מסוגלת לאכול - פשוט הכל מגעיל אותי. הכי גרוע זה עם מוצרים מהחי: עוף, בשר. אני לא מצליחה להתקרב לזה ואם אני לוקחת ביס חוזרת לי הבחילה בגדול. עד עכשיו ירדתי כבר קצת במשקל ואני מאד חוששת שלא ייגרם נזק לעובר אבל מצד שני אני פשוט לא מסוגלת לאכול חוץ מאורז, לחם עם גבינה, טחינה, בייגלה, פירות וירקות. אבל מה עם חלבונים...? וקלוריות??? אפילו שטויות אני לא מסוגלת לאכול עוגות ועוגיות מגעילים אותי, שוקולד מעלה לי בחילות כמו עוף. יש לכן רעיונות מה עושים? 

איזה שינויים לטובה נגרמו מהכנסת התינוק/ת שלכן לגן? והאם יש מישהי שיכולה להגיד שהרגלי השינה שלהם השתנו לטובה בגלל הגן? לבן שלי (חצי שנה) ממש קשה להירדם מאז שלמד לעמוד על 6, קשה לו גם לישון על הגב ואני מקווה שאוליי הגן יעזור

סוכר נמוך היי אני שבוע 39 ובשבועות האחרונים סובלת מסוג של נפילות סוכר. העוברית יחסית גדולה כ3600 העמסת סוכר היתה תקינה. עשו לי בדיקת סוכר רגילה אתמול ויצא לי 65 שזה נמוך מאד מישהי חוותה תופעה כזו בהריון?

עזרה!! דחוווף תינוק נולד בשבוע 35+6 הכל אצלו תקין הוא בריא ברוך השם , אבל מאז שהוא נולד נתקלתי בדבר שהפך להיות מצדי רגיל אבל אנשים רואים אותו מוזר כנראה אני התרגלתי ', התינוק שלי בזמן אכילה בולע כנראה המון אוויר ושבולע שומעים אותו חזק כאילו הוא על רמקול פעולת הבליעה נשמעת כל כך חזק האם מוכר לכן?? האם אני צריכה לדואג?? יש לציין שבתיק הרפואי שלו הכל תקין

תנועות מוזרות שבוע 28, מרגישה היום תנועות מוזרות, כמו גלים כאלה אבל הרבה וחזקים, כאילו מישהו מזיז רגליים ממש מהר בתוך המים. הרגשתי את זה גם קודם אבל לא כך הרבה ולא כל כך חזק. מישהי מרגישה משהו דומה?

מחשבות אובדניות אני כרגע בהריון שני.. טרימסטר שלישי כבר מריחים את הבוף ובראש השנה יוצאת לחופש לפני הלידה... בתחילת ההריון התחלתי לעבוד בעבודה כשעוד לא ידעתי שאני בהריון וגיליתי קצת אחרי שהתחלתי ואמרתי לעצמי שלא יהיה כל כך נורא ומקסימום אעזוב ואחפש משהו אחר... ואז הריון לא צפוי שלא היה רצוי כל כך בהתחלה ואז קורונה ואני תקןעה בעבןדה שאני סובלת בה ואין לי ברירה אלא להישאר... יש לי ילד בן שנה וחצי שאני מטפלת בו בעיקר כי בעלי יש לו עבודה של גדולים והוא איש חשוב ובלה בלה בלה אז צריך לעבוד ואני סתם אחת עם עבודה לא חשובה.. לפני ההריון הראשון הייה לי מקצוע והיתה לי קליניקה שלי והייתי עצמאית ועשיתי את מה שאהבתי ומאז שנכנסתי להריון ראיתי שהתחום שלי לא מתאים לאמהות ועזבתי.. ואיך שרציתי לחזור.. הריון שני.. והעבודה הזאת ... ויש לי בעבר (במהלך גיל טיפשעשרה) 2 ניסיונות התאבדות ולאחרונה חזרו לי המחשבות.... וזה משגע אותי שבזמן שכולם אומרים תודה על שגרה שחוזרת ובמהלך הסגר כולם סבלו אני פרחתי כי כל מה שאני רוצה לעשות זה לא לצאת מהבית ולא לעבוד וזה בדיוק מה שקיבלתי אפילו שבעלי כל התקופה עבד מהבית והייתי עם הילד לבד כל יופ כל היום. אמי מרגישה שאני קצת כותבת הכל מבולבל כי אני קצת נסערת... אין לי סדר בראש.. בעיקרון ברור לי שאני לא אעשה שום דבר כי יש לי ילד וילדה לעתיד ובעל ולאף אחד לא מגיע לחיות עם כזאת אבן על הגב אבל אני לא רוצה שזאת תהיה הסיבה שלי לא לפגוע בעצמי אלא שהחיים שלי יהיו שווים לי מספיק ואני לא רואה את. זה.. אני חיה רחוק מהמשפחה והחברים כי הלכתי בעקבות בעלי ואנחנו גרים דקה ברגל מחמותי וגיסתי ושעה וקצת נסיעה מהמשפחה שלי.. דיברתי עם בעלי על זה אבל הוא די דילג על זה הלאה, כנראה בעיקר כי לא יודע איך להתמודד עם כזה דבר, ואני ממש מבינה אותו זה דבר לא קל להתמודד איתו אבל אני כבר לא יודעת לעשות.. מצד אחד להגיד תודה על זה שלפחות יש פרנסה כשיש מיליון מובטלים בארץ מצד שני אני מעדיפה להיות מובטלת ולשכב על הספה ולא לעשות כלום.. פשוט אין לי כוחות. אפילו אמרתי לבעלי שאחרי הלידה אני רוצה להתגרש ולתת לו משמורת על הילדים כי אני צרגישה שאולי אני לא כשירה אם ככה אני חושבת והוא לא היה מוכן לשמוע על זה. לא באמת יודעת מה הפואנטה שלי בזה שאני כותבת את זה. הכל מבולבל לי ואני לא ממש יודעת בכלל מה אני חושבת תודה לכל מי שהצליחה לקרוא עד לפה