סיפור הלידה שלי ❤ ילדתי אתמול 2 בנים מתוקים ויפים והכי חשוב בריאים. ועכשיו שכולם הלכו הביתה. ואני במיטה מוכנה לשינה מצאתי כמה דקות לספר לכן איך הכל נגמר. אבל קודם איך הכל התחיל... בשבוע שבע באולטרסאונד הראשון הטכנאית אמרה שהיא רואה ששני שקים. ואני ישר פרצתי בבכי של התרגשות. ההריון עבר בקלות יחסית. אם לא נחשיב את הבחילות, הצרבות, הכבדות, והמחנק. כי בכל זאת מדובר בשניים. אחרי סקירה ראשונה התברר לנו שמדובר בשני בנים ובעלי התעלף מהתרגשות. לקראת שבוע 34 ראו שהם עכוזים ונקבע לי ניתוח לשבוע 38. בשבוע 36 ויומיים נקבע לי תור לאולטרסאונד שגרתי. הטכנאית בק. חולים אמרה שתינוק A עלה יפה במשקל. אבל תינוק B בקושי עלה 200 גרם במהלך השלושה שבועות האחרונים. גם הזרימת דם שלו מחבל הטבור לא היתה טובה. זה ניראה שהוא לוקח את רוב הדם למוח ופחות מוביל אותו לשאר הגוף כדי לשמור על האיבר הכי חשוב. היא הסבירה לי. ושלחה אותי לבית חולים לבדוק מולם מה עושים. נסעתי הביתה, והתארגנתי ליציאה. בינתיים בעלי הגיעה מהעבודה ונסענו לבית חולים. שם ישר שלחו אותנו לאולטרסאונד שאישר את הבדיקה בק. חולים. הרופא שנכנסו אליו הסביר שאין טעם שישארו בפנים. שבוע 36 לתאומים זה מעולה ולא לוקחים סיכונים. את יולדת היום. התחלתי צום, ואחרי שש שעות המתנה בחדר צדדי נכנסתי לקיסרי. ככה במהירות. נשיקה וחיבוק אחרון לבעל ואני בפנים. המרדים השיב אותי על מיטה. בהתחלה הזריקו לי חומר מרדים ורק אחר כך את ההרדמה עצמה. כמו הפידורל גם היא בגב, ומרדימה חצי גוף. אחרי ההרדמה שלא כאבה כמו שדמיינתי, השכיבו אותי על המיטה לאט לאט הרגשתי איך חלק הגוף התחתון שלי נרדם ואני לא יכולה להזיז את הבטן והרגליים. וזהו הניתוח התחיל. בעלי נכנס לעמוד לידי, ואני התחלתי לבכות מפחד ומהתרגשות ומדאגה. הכל ביחד. אחרי 10 דקות של התעסקות בבטן שאין לי מושג מה היא היתה כי לא הרגשתי כלום, תינוק A יצא. שני קילו וחצי של מתיקות אילעית, שמעתי אותו בוכה וכל הצוות אמר מזל טוב! נתנו לי לראות אותו בדיוק לשניה, כי מיד אחרי יצא גם השני, קטן הרבה בקושי קילו שש מאות ואחרי מבט קצר הטיסו אותו לפגיה. מרגיש טוב, בלי שום בעיה, אבל כן צריך השגחה של שבוע. זהו כמה דקות של תפירת הרחם והחתך ואני בחוץ בדרך להתאוששות. כשאז התחיל הסיוט האמיתי. לא הפסקתי להקיא, הרגשתי חלשה ועייפה אבל כל נימנום הכי קטן גרר שוב בחילה ושוב הקאתי. נשארתי שם כל הלילה כי גם הלחץ דם שלי היה גבוה ורק בבוקר הגעתי למחלקה. מותשת, עייפה, אבל מרגישה טוב יותר. והכי חשוב, אמא לשניים. שני מושלמים, שני ניסים קטנים! אבא תודה על הכל!