הרגשתי ככה גם בהתחלה, הריון ראשון, הרבה תחושות מוזרות בגוף שגם לא נראה כמו שאת רגילה, תחושות של חולשה, בחילות, הקאות ועייפות לא תרמו לי כמובן, בכיתי מלא וממש שנאתי את המצב, אני חושבת שהכי חשוב הוא לנסות להתמקד בדברים הטובים, לחזק את עצמך וגם לפנק את עצמך קצת אקסטרה (משהו שבא לך לאכול, טיפול יופי כלשהו, לפגוש חברה טובה) , ואם זה לא עוזר אז אולי אפילו להיעזר בגורם מקצועי שיכול לעזור, אצלי התחושה התחילה לעבור בשליש השני (שבוע 15) והתחלתי להתחבר יותר לתהליך ולהריון, לפני הייתי בהכחשה ובדכאון ולא רציתי להסתכל בכלל על הגוף שלי, הסתגרתי בבית ולא רציתי לפגוש אף אחד .. אל תשכחי שאלו גם הורמונים שמשפיעים עלינו ומטלטלים אותנו בנוסף.. תני לעצמך להתמסר לזה בקצב שלך, אל תקחי ללב אנשים מבחוץ ששופטים את המצב שלך או מסתכלים עליך עקום... רק את יודעת מה את מרגישה ואיך להתמודד עם זה. שולחת לך חיבוק מחמם 💜

מסכימה עם כל מילה! גם לי היה דיכאון כזה בהתחלה.. בעיקר בגלל המצב הגופני של הבחילות. בגלל זה ישנתי הרבה והגוף נהיה כבד ומנוון בגלל השינה אז גם כשהייתי ערה הייתי כבדה ואיטית. בקיצור הרגשתי נורא.. דאגתי לשתף אנשים קרובים שרע לי והם היו מעודדים אותי שתכף השליש הראשון נגמר ואז מתחיל שליש רגוע יותר ונעים יותר.. והייתי פשוט סופרת ימים. עזר לי שזרמתי עם עצמי..עזר לי לכתוב בפורטי ובנות היו משתפות אותי ומרגיעות אותי..