קשה!! יש משפחה? חברים? עם משהו לדבר ולפרוק? אני יודעת שאין בזה ממש נחמה אבל כולנו קורסים תחת העומס והנטל. יש לי ארבעה ילדים זוגיות שנייה עם תינוקת חודש שמיני. רכזת שכבה שמסיימת השנה אז כל טקס הסיום על הראש שלי קשה!!

אין אף אחד אין לי חברים בכללל והמשפחה רחוקה. אין לי כח לכלוםםם הילדה כל דבר שהיא עושה משגע אותי אני מקיאה לא מרגישה טוב ובדיכאון רציני אין לי כוחות לקום וללכת לישון

באמת נשמע לא קל בכלל.. השליש הראשון באמת מתיש, העייפות גדולה והאנרגיות יורדות בהתאם. אני רציתי שלושה חודשים רק לישון! לא היה לי כוח לחשוב את עבודה חברים ובעיקר הייתי חסרת סבלנות לבעלי. הקרבה והדאגה שלו עיצבנו אותי!! מקווה שלאט לאט תצליחי לצבור יותר כוחות.. והיתר יגיע, גם החשק להיות בחברת בעלך ולשמוע אותו יתאזן.. בינתיים אם את מספרת שהוא מנסה לתמוך ולך אין כוח אליו.. אז לפחות את ה'נטל' של הבית ואת בטיפול בקטנה תתני לו. ואם את מרגישה גם ממש חלשה פיזית, תנסי לבדוק את תקינות הברזל אולי.. את מודעות למה שקורה איתך ועצם זה ששיתפת זה משהו, לבד את לא(: מאיזה אזור את בארץ?

מאיפה את?