בעיטות התחלתי להרגיש אותה משבוע 18 (שילייה קידמית) ולאט לאט זה התחזק.. עוד יומיים נכנסת לשבוע 24 ומיום ליום הבעיטות שלה נהיו ממש חזקות!! לא רק שרואים את זה כשסתם מסתכלים על הבטן מעל הבגדים!! אלא אני ממש מרגישה אותה לשה אותי מפנים ומותחת את הבטן!! יכול להיות שזה קשור לזה שהבטן שלי יחסית קטנה?... אני אוכלת בריא ומסודר ובוודאי שלא בדיאטה ככה שזה מבנה הגוף שלי... זה עוד יחמיר??? אציין שבלילה / בבוקר כשאני שוכבת במיטה זה כל הבטן שלי הופכת לבריכת גלים :sweat:

אכלתי אננס .. ניסיון לזרז משהוווו שמעתי וקראתי שאננס מרכך צוואר הרחם מקווה להתקדם כבר שבוע 38 +1

אסף הרופא ומלונית היי בנות :) התחלתי כבר לחשוב על איזה בית חולים כדאי ללדת.. במיוחד שכולם שואלים אותי "איפה אני רוצה ללדת?", יש עוד קצת זמן אבל התחלתי לחשוב על זה מי שמכירה מה חושבות על אסף הרופא והאם שווה לקחת מלונית? ממש בא לי אחרי הלידה להתפנק ולא להיות בחדר עם עוד שלוש בנות ולאכול אוכל מגעיל של בתי חולים... מה דעתכן?

לא ידעתי באיזה פורום לכתוב אפילו אני כותבת מנבכי ליבי ואשמח לתגובות מכילות. יש לי חברת ילדות שעוד כשהיינו קטנות (סביב גיל 12 עד 14) הרגשתי כלפיה אהבה מטורפת, אבל לא משהו רומנטי או מיני, ללא משיכה. האהבה הזאת תמיד הפתיעה אותי מאוד בעיקר בהיותי סטרייטית לחלוטין. ניסיתי להשעשע ברעיון שלי ושלה כזוג אבל גם כשנפגשנו אף פעם לא הרגשתי משיכה. גם אך פעם לא היינו החברות הכי טובות או משהו כזה, אבל כן תמיד היה כיף וכימיה ותחומי עניין. החיים ניתקו בינינו ולאחרונה יצרתי איתה קשר, היא ממש שמחה, נפגשנו ודיברנו איזה שלוש שעות והיינו עוד יכולוץ להמשיך אם לא היה כבר מאוחר. זה קרה לפני כמה ימים, מאז אני בעצבות כזאת ממש מוזרה, ואני יכולה להצביע רק על זה. לא בא לי לאבד אותה, הייתה לנו שיחה אינטימית בטירוף - שוב, ללא כל כיווניות ולו הקטנה ביותר למשהו מעבר. אין משיכה ואין שום דבר בכיוון, וזה כלכך מוזר לי, כי אני חשה כלפיה אהבה, אהבה אמיתית, של אדם לאדם, ברמה שאני יודעת שאעשה הכל בשבילה, תמיד. הרגשתן ככה פעם?

היי מותר לצבוע שיער עם צבע שיש בו אמוניה?

למה אסור לנו להרים כבד ?